פרשת שמעון ריקלין
היו היה זאב גדול וחזק רובץ על טריפתו ביער ולועס בה, נדמה שיגיע יום כיפור הבא ועוד לא יסיים ללעוס, טרפתו הייתה פרה ענקית ושמנה. לפתע נוטש ללא סיבה את טרפתו הדשנה ודוהר אחר חתול קטן עם עכברון קטן בפיו. קראו לו חבריו תגיד חסר לך עוד בשר שאתה רץ אחר החתול המסכן.. ענה להם "אז שיוותר על העכבר שבפיו שמא הפרה לא תספיק לי". כל דמיון בין המשל לתמונה מציאותי בהחלט. קרדיט שמעון ריקלין - טוויטר נהוג בערב יום כיפור לסלוח לכל מי שפגע בך חילל את כבודך או פשוט עשה לך רע, אבל לא כאן לא היום. נהוג לסלוח למי שיש צ'אנס שלא יפגע בך יותר, אבל פה ביער אין ולו זאב אחד שמגלה עניין בתכונת ההדתיות של הסליחה והכפרה בכיפור. הזאבים מסמנים את עדת הסולחים כפראיירים המאפשרים את ניצולם החוזר ושב בידי אחרים. הם מסומנים כטרפות קלות ליום המחרת, זהו מוטיב מרכזי בהוויה הישראלית. ואם בפראיירים עסקינן בואו נשים את הפראיירים שלנו על השולחן, נמנה אותם ונזכור כי לא היה בתוכם ולו אחד שעמד בפרץ ולא אפשר את ניצול עדתו החוזר ונשנה בידי הזאבים. לא היה בתוכם ולו אחד שעמד בפרץ ואמר עד כאן, ניוור אגין. לא היה בתוכ