הבלוג של אלברט שבות

ההיסטוריה מספרת כי הפלסטינים דחו בארבע הזדמנויות את הרעיון ליסוד מדינה משלהם ליד ישראל, פעם אחת לפני קום המדינה הוצע להם על-ידי אומות העולם, ושלוש פעמים לאחר קום המדינה על ידי מנהיגים ישראלים. בארבע הזדמנויות דחו הפלסטינים את הרעיון מיסודו ואד הוק הם לא דחו את רעיון מדינת פלסטין, הם דחו את רעיון מדינת ישראל. פתרון שתי המדינות - ויקיפדיה השמאל בעד פתרון שתי המדינות והימין נגד. השמאל, יש להגיד, הרבה יותר פרקטי מהימין המתנגד לכל פתרון מעשי ומצהיר על חרבי אחייה לעד, בעוד השמאל פורש איזושהי תקווה ומנסה להתמודד עם הבעיה ולהציע פתרונות כגון הקמת מדינה פלסטינית ליד ישראל עם ערבויות בינלאומיות ביטחוניות מתאימות. השמאל שואף למדינה יהודית נבדלת ולהפרדה מוחלטת בין פלסטינים ליהודים לכן הוא מציע את פתרון שתי המדינות בעוד הימין חותר להנציח את המצב הקיים ולקבֶּע אותו: נמשיך להקים ולתחזק את ההתנחלויות ביו"ש, נמשיך ליצור תערובת שעטנז של יהודים וערבים מחד ולהתמודד עם הטרור הפלסטיני מאידך לעד ללא שום פתרון באופק. אז בואו נבהיר את העניין אחת לתמיד. ישנם ברחבי תבל 197 מדינות, 58 טריטוריות שאינן ר

מי שעודד את נטישת הימין הוא לא אמנון אברמוביץ ולא התקשורת, ואפילו לאהרון ברק אין יד ולא אצבע בפרויקט הזה. אהרון ברק יכול בעזרת אנשיו, מלצר למשל, לגנוב שניים שלושה מנדטים בשביל להטות את התוצאות, אבל הוא לא יכול לגנוב 61 מנדטים. הרוב המוחלט של 61 המנדטים שהצביעו בעד קואליצית השמאל הם אנשי ימין. ▪  ▪  ▪ קצת  פחות משבעים אחוז מאזרחי ישראל נוטים בהשקפה הפוליטית שלהם ימינה, אבל הכוח האלקטורלי העצום הזה התפצל והתפזר על-ציר הזמן על-פני כל המפה הפוליטית לאורכה ולרוחבה, עד שהגיע היום ממש לשמאל ליש עתיד לכחול לבן. לפיד וגנץ שמאל חברים.   בדומה לאלה שמזמינים ארוחה דשנה אבל עם דיאט קולה להרגיע את המצפון, גם הימין או חלק לא מבוטל ממנו קרא לעצמו ימין-מרכז ויאללה עליהום לשמאל. השם הסקסי "ימין-מרכז" הוא הדיאט קולה של זה שדפק ארוחה ארוחה על כל סוגי השומנים בעולם ושכח לחצי שעה מהדיאטה. אבל מה, בין השניצל הצ'יפס וצלעות הכבש נוטפי השומן בולטת לה בזווית השולחן פחית הדיאט-קולה הכסופה יען זאת ארוחת דיאט-מרכז; גם את המצפון צריך להזין. "ימין-מרכז" הוא כרטיס הכניסה של הימין למוע

אם יש לי איש שמבצע את המטלות הלאומיות של ישראל כהלכתן – אגרור אותו גם בכוח לשולחן הלאומי שלי ולא אבדוק את הציציות שלו, מתוך כוונה בלתי תמימה בעליל רק-לא-ביבי       ▪  ▪  ▪     מדוע רוב רובם של המבוססים כלכלית נוטים להצביע לשמאל ומה הקשר בין הסוציאליזם הישראלי לשמאל. מחר בארץ הולכים לקלפי לבחור בין ימין לשמאל, בין משנת השמאל המדינית הכלכלית והחברתית, לבין המשנה הימנית בשלושת הענפים הלאומיים האלה. בנט/סער/ליברמן/גנץ/לפיד ולצערי לא נכנסים למשחק הלאומי וכל קול עבורם הוא מבחינת עוד קול שירחיק את ישראל מאתגריה האמיתיים וידחה את המטלות שלה לכברת זמן בלתי ידועה. כן ביבי לא ביבי זו לא מטלה לאומית; אם יש לי איש שמבצע את המטלות הלאומיות של ישראל כהלכתן אגרור אותו אפילו בכוח לשולחן הלאומי שלי ולא אבדוק את הציציות שלו מתוך כוונה בלתי תמימה בעליל. השאלה היא שאלת אינטרס וכשירות ובכל אופן אין זו שאלה לאומית שיש להצביע עליה בקלפי. לצערי 50 אחוז מהציבור הישראלי לא הולך מחר להשתתף במשחק הלאומי למרות כוונתו ללכת לקלפי. אם כן שתי הקבוצות המקוריות שהולכות לשחק במשחק הלאומי מחר הן הליכוד והציונות הדתי

את ם צרי כים להיות שרוט ים בראש בשביל לחשוב שאנ חנו מתנגד ים להקמת מדינה פלסטינית כי אין אנ ו רוצ ים בה . פתטי ם עד מוות את ם כל השמאל הפרוגרסיבי.                                               ה ספין האגדי של השמאל הוא כי הימין בעד שליטה במיליוני ערבים. וואלה! מי סיפר ל כם שהימין בעד שליטה במיליוני ערבים ? באמת פתטי לחשוב בכיוון ואל תסלח ו לי על הביטוי כי התכוונתי אליו את ם השמאל הפרוגרסיבי פתט י ים. אכפת ל נו איך יחיו מיליוני ערבים השוכנים ליד ישראל? אכפת ל נו אם יבנו בית גדול ויקראו לו קרית הממשלה? אכפת ל נו אם יתפרו בד צבעוני בצבעים כלשהם ויקראו לו דגל? אכפת ל נו שיצהירו על עצמם מדינה עם לאום ממשלה שרים ח"כים ופרלמנט? מה שכן אכפת ל נו הוא שמי שלא יהיה יאיים על השרידות של נו יהא המאיים הזה מדינה לאום קבוצה או סתם ערס שיקנה עוזי בשוק השחור ויאיים על ינו ברחוב של נו וזה מה שהימין רוצה להבטיח, שלא תקום קבוצה לידינו ותאיים ממרחק יריקה על השרידות שלנו. את ם צרי כים להיות שרוט ים בראש בשביל לחשוב שאנ חנו מתנגד ים להקמת מדינה פלסטינית כי אין אנ ו רוצ ים ב

אין היום ימין ושמאל – יש תבשיל מוזר שאיש לא יודע איך לאכול אותו. ליכוד כחול לבן יש עתיד ואפילו ימינה חד הם אין שום הבדל רעיוני ביניהם. השמאל והימין התפוגגו ונטמעו בתערובת מוזרה שהתחלקה לקבוצות אינטרסים הנקראות במרמה 'מפלגות' מתמטיקה ישראלית ▪  ▪  ▪   אין קשה מזאת מאשר לפנות לאיש ולהגיד לו בפרצוף: אתה חסר זהות. אין בשורה רעה מזאת ואני הולך היום להיות המבשר האיום שבא להגיד לרוב המוחלט של הציבור הישראלי: אין לאיש מכם זהות פוליטית. אין לאיש מאיתנו רעיון לאומי או נטיה כלשהי לרעיון לאומי פטריוטי הקשור ללאום הישראלי – משהו שאפשר להגיד עליו מובהק בעל משמעות כלשהי. אפילו רעיון הזוי תלוש מהמציאות אין לנו; אנו חסרי זהות רבותי.   שמעתי היום מאיש שמאל פרוגרסיבי את המשפט " אגף שמאל ואגף ימין היו פעם . היום הכל התערב והיה לאחד " . הסכמתי איתו ואני מקדיש לו את המאמר הזה. אכן היו היה פעם ימין ציוני ושמאל ציוני . המשותף ביניהם היתה הציונות , שני האגפים רבו ביניהם : מי אוהב יותר את הארץ מי תורם לה יותר, מי מוכן להקריב עבורה יותר . ההבדל בין הימין והשמאל היה רעיוני גרידא, כיצד שו

השיטה הקואליציונית גרמה ליצירת דור חדש של מנהיגים שיודעים לתמרן ולהגיע לכלל הסכם על-ידי ויתור הדדי. לתכונה הזו שהמנהיגים בעידן החדש התמחו בה קוראים 'להתפשר': להרכיב ממשלה שתמשול אך ללא משילות. מרכז ריק מתוכן ▪  ▪  ▪   נוצר היום במתחם הפוליטי המודרני בארץ מונח חדש טרי מהקופסה שנקרא 'מרכז'. מה הנטייה הפוליטית שלך אדוני? אני שייך למרכז. ואם בכל זאת אלחץ אותך לקיר לדעת לאן אתה נוטה לימין או לשמאל – תשובה נהירה ומקובלת: אני מרכז-ימין או מרכז-שמאל. כלומר נו אני בעד החזרת השטחים ושתי מדינות אבל נוטה לימין. אפשר גם: לא אכפת לי שתי מדינות או אחת רק שיתנו לחיות נו. ואפשר עוד ועוד... היום הרוב המוחלט של אזרחי ישראל, אני מעריך קרוב לשמונים אחוז, הם בעלי דעה פוליטית המשוייכת למרכז ומתבלין אותה במרכז-ימין או מרכז -שמאל רק בשביל לתת לנטייתם ארשה רצינית; בפועל שניהם היינו הך ולפני שתתנפלו עלי תנו לי להסביר את עצמי.     ה מרכז , יש מי שאומרים, הוא מפלטם של הצבועים וגם של הנהנתנים ואני אוס י ף של הרייקנים- אלה שאין להם מה להציע או לא אוהבים להתחייב על כיוון מסוים שמא ימצאו בדר

זה בסדר שתהיה לנו עמדה פוליטית אבל מה עם יתר האגפים האנושיים בחיי נו ? השנאה מאפילה עליהם ותוקעת אותנו איתה לעד? האם בעצם זה מוביל אותנו ל הבדל המהותי העמוק בין הימין לשמאל ? ▪  ▪  ▪ היום ככל יום פתחתי את היום עם הפייס ונתקלתי ראשונה בפוסט ארסי על ביבי. כן יש לי חברים שמאלנים שאני חולק על דעתם אך מכבד אותה ולראיה מגיב פה ושם על הפוסטים שלהם, לאחד מהם קוראים עמוס טל, איש מבוגר בעל עברית רהוטה ושמאלני שרוף ללא תקנה. הוא בעל הפוסט הארסי על ביבי שהגבתי עליו .   בדרך חזרה לדף שלי נתקלתי בעוד פוסט קצר שדיבר אלי ונתתי לו לייק חם. "אל תבקש ממני לבנות למענך. בקש ממני להסביר לך איך לבנות. כי אין כמו חדוות היציר ה". אהבתי. האצבע לחצה אינטואיטיבית על הדף שלו הלכתי לבקר, שמו בצלאל לוי. הוא איש ימין אין ספק, מצאתי אצלו פוסט בזכות השר אוחנה. אבל מצאתי אצלו עוד דברים שמשכו את תשומת ליבי.   מצאתי הרבה מאוד פוסטים חברתיים שמדברים על דברים טובים, היו מספר פוסטים על ארגון 'ידידים' שעוזרים בדרכים. הפוסטים על הידידים חזרו על עצמם כנראה או הוא או מי ממשפחתו מנוי על הארגון. למה להכביר

במקום השמאל-ציוני וימין-ציוני קם לו תמנון ענק בעל זרועות וראשים מרובים . לתמנון הג'מבו הזה קוראים היום בלשון העם מרכז, מרכז-ימין ומרכז-שמאל, והאמת אין מבחינה רעיונית שום הבדל ביניהם מלבד היחוס הנוסטלגי לימין או לשמאל תמנון ענק בעל זרועות וראשים מרובים ▪  ▪  ▪     לפני יומיים העלתי פוסט קטן בפייס בו הבעתי את דעתי על כי השמאל הציוני חלף עם הרוח והלך לאיבדון עולם. "אין כבר שמאל" ציינתי, "המרכז גנב את השמאל ולא יודע מה לעשות איתו, לכן אין למרכז מצע בעליל. לכן גנץ ולפיד נשמעים הזויים והמצע שלהם 'רק לא ביבי'. אני חושש כי גם שקד ובנט בדרך למרכז". על הפוסט הקצר ענתה לי שירה לוי כי לא! "השמאל חי בועט וחודר לכל מקום. לתקשורת, לחינוך, לתרבות, לפוליטיקה ולאקדמיה". "השמאל לא חי ולא בועט" אני עונה לשירה היום על-פני השורות האלו. השמאל מת מזמן אבל זאת לא בשורה טובה כי במקום השמאל צץ לו תמנון ענק עם הרבה ראשים ולכן קשה לזהות אותו או להצביע על אילו מהראשים הוא הראש שלו . זה המרכז שירה . זה המרכז - ימין ומרכז - שמאל אין הבדל ביניהם , כל אחד מ