הבלוג של אלברט שבות

שאלתי פעם אדם חכם את השאלה הזו. האדם לדורותיו התקדם יפה בכל תחומי החיים בתעשייה ברפואה במדע בטכנולוגיה... כל זה קרה בזכות עשיית האדם, הוא קם ועשה, חקר ניסה ייצר בחש סידר עבד... הוא לא התעצל. השאלה מה היה קורה אילו האדם כן התעצל ולא חקר לא ניסה לא ייצר ולא עבד, איפה היה עומד האדם הזה היום.   "אדם עצל כזה יכל לחיות עדיין בתקופת האבן" – כך נעניתי, "ההתקדמות שלו בוודאי הייתה נעצרת". אישית אני מעריך כי אדם כזה לא היה לו צ'אנס להתקיים פשוט היה נכחד, גם נמר עצלן ייכחד אם לא יתעשת ויקום לטרוף.   אבל התשובה הכי מקורית לסוגייה שהעלתי מצאתי בספר ישן נושן בזה הלשון: "אדם כזה היה מרחף באוויר ותשוקותיו בידיו מבלי לנצל את הפוטנציאל שלו". למעשה הספר לא ביקש לענות על השאלה שלי כי אם על שאלה אחרת ואני השתחלתי וניצלתי את תשובתו לשאלתי. בפועל הוא ביקש לענות על שאלה אחרת קשה כמעט בלתי אנושית: מה היה האדם לפני היותו אדם. השאלה היא לא שאלה איבולוציונית, כלומר נניח שהאדם התפתח מקוף ולפני כן היה תולעת השאלה מה הוא היה לפני שהיה קוף תולעת או חד תאי.   המדע היום אומר כי לא

יוצא כי שתי חנויות המפעל הן של אלוהים והן של ההתפתחות הטבעית, בנו את הגוף ואת מערכותיו המשוכללות על-פי 'הרצון' המקיף ההתחלתי של היצור העומד לפניהם. חנות המפעל של אלוקים או של הברירה הטבעית ▪  ▪  ▪     לפני כחודש התעכבתי על שאלה ביולוגית. תהיתי על-גב המאמר  'הסוד הכמוס של המכונה המתוחכמת'   איך המכונה המתוחכמת של הגוף האנושי אינה מזהה את השומן הרע שמצטבר בגוף ומסלקת אותו יחד עם כל הרעלים והפסולת שמפנּה מהגוף. ידוע כי השומן המצטבר בכּרס מעלה את מדדי הכולסטרול שמביא בסופו של יום להתקף לב – הרוצח מס' 1 של האדם לתולדותיו.   עד היום אני מקבל תשובות ענייניות ומעניינות שרובן המכריע מספר את סיפור האבולוציה וחיפוש האדם לדורותיו אחר המזון, על-כן אוגר הגוף עדיין את השומנים ושומר עליהם שמא יצטרך אותם לשעת חירום. יפה עניתי, האדם צורך גם אבץ ברזל וקבוצת חומרים בעלי יסודות כימיים שמערכות הגוף זקוקה להם לתפעול היום-יומי, ועל-כן הגוף מפעיל מערכת איזון שתבטיח את האספקה הזקוק לה ואת היתר מסלק עם הפסולת, מדוע איפא שלא יאגור אותם כפי שאוגר את השומנים.   ובכן גם אני רוצה להביא את ג

הכיצד המכונה המשוכללת הזאת לא מבחינה בכרס המיותרת, שולחת את מרכיביה לכל הרוחות ומשחררת אותם דרך מערכותיה השונות מכונה מתוחכמת ▪  ▪  ▪ יש לי שאלה שלדעתי צריך לפרוץ את גבולות השכל בשביל לענות עליה, אתם תחליטו.   הגוף שלנו, כולנו נעיד, הוא מכונה מתוחכמת, מאוד מתוחכמת. אנחנו אוכלים את מה שבא ליד והוא מנפה את כל הנכנס, לוקח רק את הקצה העליון המייצר אנרגיה וזורק את כל היתר החוצה. יש לו מערכת הגנתית מתוחכמת עם חיילים רדומים וזיכרון שמעיר במצבי חירום רק את החיילים המומחים האחראים לסוג הפולש שהסתנן ללא רשות פנימה .   זאת האמת לאמיתה, אינני משתמש בתיאורים מטאפוריים, הגוף שלנו הוא מכונה מתוחכמת ביותר. ככל שהמדע עם הזמן מתקדם כך אנו מגלים עוד ועוד על אופן שִכלוּלו ותִחכוּמו. ועכשיו לשאלה .   אני מסתכל על הכּרס הסוררת ומתמלא חמה על עצמי כל פעם מחדש, כל שבוע לאחר סעודות השבת מחדש, כל חג מחדש כל מסיבה. אכן אני האחראי הבלעדי על הכרס הזאת על עלייתה ועל ירידתה. אם להשתמש במטבע לשון פוליטי – לוקח על עצמי את האחריות המלאה לתקרית המצערת. אבל יחד עם זאת אני תוהה בקול רם:   המכונה הסופר מתוחכמת הז

כאן אני נמצא ▪  ▪  ▪                         התלבטתי מאוד איך לפתוח את המאמר הזה, התלבטתי שנים. אני רוצה לכתוב כאן על משהו חשוב, הכי חשוב שיכול להיות, יותר חשוב מפוליטיקה ואף מחיסון הקורונה. אתם יודעים מה – אפילו יותר חשוב מהחיים, נסו לחשוב לפני שתגיעו לשורה הבאה מה יכול להיות בעיניכם יותר חשוב מהחיים עצמם. איזה דבר יכול להעסיק אותנו יותר מהחיים? הסופיות. הנושא המתעתע הזה שלכולנו ברור כי אין מנוס ממנו. הסופיות החשוכה שאין מאחוריה דבר. לעמוד לבדך על פני תהום חשוך, זו הסופיות. תהום כזה דווקא לא מפחיד כי הוא עובר את מחוז הפחד ונוגע בייאוש, אין מה לעשות כשמגיעים לסופיות. זהו מעמד המוות בו נפרד האדם מכל אשר לו. נפרד מעצמו מאופיו מעצמאותו ומכל אשר עשה תחת השמש. הוא מוותר על עצמו, נאלץ לעשות זאת. 'אילוץ' זה הוא ממשפחת האילוצים שנתקלים בהם בחיים ועומדים לפניהם חסרי אונים, חסרי ישע.   ואולם למדנו בחיים כי לכל אילוץ יש סוף, יש ניצוץ קטן שמצביע על תום תקופת האילוץ, תום הסבל, תום העוני, תום תקופת המאסר... לניצוץ הזה קוראים תקווה, אך אותו הניצוץ איננו כשאתה עומד מול הסופיות, מול האילוץ

תאריך פרסום:  יום שלישי, 7/8/18   בפרק הזמן "האבוד" שבמהלכו האנושות התפתחה והגיעה עד לרמה הדרושה בהבנת מבנה היקום, היה צורך בשמירה קפדנית על טקסט התורה לבל ילך לאיבוד וישכח, ובעיקר לשמור על שלמות הטקסט ומקוריותו, על המילים והאותיות לבל יפלו בין כיסאות המפרשים המבארים המפענחים והמתרגמים לדורותיהם צורך בשמירה קפדנית על טקסט התורה ▪  ▪  ▪ ע ל-מנת למנוע אי אילו אי הבנות אתחיל ואומר כי אני כותב השורות מאמין באמונה שלמה בקיומו של בורא עולם, ולמעשה ההבנה שלי לגבי מציאותו חצתה את מחסום האמונה: אני יודע כי הוא קיים כפי שאני יודע כי השולחן עליו אני כותב קיים או התפוח בו אני נוגס קיים. השאלה "מי כתב את התורה" עלתה בגין המשמעות המקורית של תוכן התורה, בכל שורה ומילה. בין המשמעות המצויה למשמעות המקורית הפרידה יחידת זמן אשר במהלכה האנושות היתה צריכה להגיע לרמה מסוימת של חקר היקום, כאשר בלעדי החקר הזה לא היה ניתן להסיר את המעטה מעל המשמעות המקורית של מילות התורה .   לציין כי אין המדובר במעטה המסתיר תחתיו סוד, התורה לא מכילה סודות היא מכילה נתונים אינפורמטיביים גרידא שתפיסתם וספי