מרכז ריק

השיטה הקואליציונית גרמה ליצירת דור חדש של מנהיגים שיודעים לתמרן ולהגיע לכלל הסכם על-ידי ויתור הדדי. לתכונה הזו שהמנהיגים בעידן החדש התמחו בה קוראים 'להתפשר': להרכיב ממשלה שתמשול אך ללא משילות.

מרכז ריק מתוכן
▪  ▪  ▪

 

נוצר היום במתחם הפוליטי המודרני בארץ מונח חדש טרי מהקופסה שנקרא 'מרכז'. מה הנטייה הפוליטית שלך אדוני? אני שייך למרכז. ואם בכל זאת אלחץ אותך לקיר לדעת לאן אתה נוטה לימין או לשמאל – תשובה נהירה ומקובלת: אני מרכז-ימין או מרכז-שמאל. כלומר נו אני בעד החזרת השטחים ושתי מדינות אבל נוטה לימין. אפשר גם: לא אכפת לי שתי מדינות או אחת רק שיתנו לחיות נו. ואפשר עוד ועוד...

היום הרוב המוחלט של אזרחי ישראל, אני מעריך קרוב לשמונים אחוז, הם בעלי דעה פוליטית המשוייכת למרכז ומתבלין אותה במרכז-ימין או מרכז -שמאל רק בשביל לתת לנטייתם ארשה רצינית; בפועל שניהם היינו הך ולפני שתתנפלו עלי תנו לי להסביר את עצמי.  

המרכז, יש מי שאומרים, הוא מפלטם של הצבועים וגם של הנהנתנים ואני אוסיף של הרייקנים- אלה שאין להם מה להציע או לא אוהבים להתחייב על כיוון מסוים שמא ימצאו בדרך עוד כיוון, עוד אטרקציה. נשאר לדעת מי זה המרכז הזה, מי הם נציגיו בהנהגה הישראלית, בפוליטיקה הישראלית.

אני מוצה, לצערי הרב, כי לא רק גנץ לפיד וכחלון במרכז כי אם גם הליכוד והנהגתו נמצאים היום בפועל במרכז, כלומר אין להם כיוון נחרץ לכאן או לכאן, אין להם מה להציע.

אני לא מדבר על ההכרזות היוצאות מפי מנהיגי הליכוד ונתניהו בראשם, כי הכרזות לחוד והעמדתם למבחן המציאות זה משהו אחר לגמרי. הנה נתניהו הכריז על החלת הריבונות ביו"ש ובבקעה ואפילו קבע תאריך ב- 1 ביולי אם אינני טועה ואני מאמין לו כי התכוון לזאת ורצה בכל מאודו בסיפוח אבל זה לא יצא. הוא סמך על מהלך מסוים של האמריקאים שהובטח לו אולם האמריקאים הם שחזרו בהם לא הוא.

רוצה להגיד בסריקה האחרונה למהלך ביבי שלא יצא אל הפועל כי ההנהגה הימנית שלנו כבר לא עצמאית, אין לה את העצמאות המחשבתית בשביל לכוון לנקודת-ציון נתונה, כי אילולא זאת ההנהגה הישראלית הייתה רותמת את התמיכה האמריקאית לאסטרטגיה שלה – לא להפך. ההנהגה הישראלית לא אמורה לראות בתמיכה האמריקאית כאסטרטגיה בפני עצמה.

מבחינה מעשית נתניהו חשב שהאמריקאים יעשו לו את העבודה ולא רק יתמכו במהלך אלא גם ירסנו את האירופאים ויבטיחו שהמהלך יעבור חלק. ואני שואל אותכם: מי לא היה מאמץ 'אסטרטגיה' כזאת, גם תמר זנדברג היתה מוכנה לאכול ארוחה מוכנה כזאת. לבטח גם גנץ לפיד בנט וליברמן. 'הימין' הנוסטלגי מאמין כי נתניהו טוב מכל המנהיגים ובצדק כי הוא יודע לבשל טוב מכולם 'אסטרטגיה' מהסוג הזה, אולם מבחינה מעשית תכלס בפועל אין שום הבדל בין נתניהו לבנט לגנץ או ללפיד, אין אף מנהיג אחד בתוכם שיש לו אסטרטגיה אמיתית ימנית או שמאלית שהולך עליה בכל הכוח כאשר הטקטיקה שלו- לא האסטרטגיה- היא לרתום את כל מי שיכול לעגלתו.

אין לי צל של ספק רבותי כי במרחב הפוליטי של היום, רוב המפלגות הישראליות שייכות למרכז ללא שום נטיה לימין ולשמאל כי אין לנו היום לא ימין ולא שמאל, יש מריבות על שרידות פוליטית ועל כיסאות. זאת תמונת ישראל היקרה להיום. מתסכל.

מקור התסכול הזה הוא לא חיסרון באיכות אנושית כי אם שיטת הבחירות והממשל. שיטת הבחירות היום בישראל מחייבת את מרכיב הממשלה להגיע לקואליציה בת מעל לשישים מנדטים. זה טוב ויפה אילו היתה בארץ היהודים הכרעה ברורה לכאן או לכאן, לימין או לשמאל. במאמר נפרד ציינתי את הסרטוט בקווים כלליים לימין הציוני ולשמאל הציוני; כן היה דבר כזה. 

השיטה הקואליציונית גרמה ליצירת דור חדש של מנהיגים שיודעים לתמרן ולהגיע לכלל הסכם על-ידי ויתור הדדי. לתכונה הזו שהמנהיגים בעידן החדש התמחו בה קוראים 'להתפשר'. הם הפכו בקיאים בתכונה הזאת והבקיאות שלהם הפכה למקצוע מבוקש במסדרונות הפוליטיקה. הם ידעו כיצד ומתי להתפשר אך לא כמה ועל מה להתפשר כי לפשרה אין גבול. עמדה לפניהם מטרה אחת ועליה כיוונו את חיצם: להרכיב קואליציה. באופן הזה התערבב הימין עם השמאל ונכנס זה בזה בלי סדר, כך עד שנמחקו הקווים הכלליים של הימין הציוני והשמאל הציוני ולא נותר מהם זכר.  לאחר התהליך הטבעי הזה נוצר 'המרכז' כמרקם פוליטי בלתי מזוהה בעליל, ריק מתוכן – לא באשמת יוצריו כי אם באשמת התהליך שתכונת הפשרה יצרה; בעצם שהשיטה הקואליציונית יצרה.

מה שנותר לנו ביד זו שיטה רדודה שרוקנה את ישראל מתכונת המנהיגות והמשילות והביאה במקומן את תכונת הפשרה. זה המקום לציין כי בעקבות 'הפשרה' נולד 'המרכז' ועימו המנהיגים שיודעים לשחות כמו דג בממשל אך ללא סנפירים. את אי-המשילות לא נתניהו יצר ולא פרס בגין או שמיר כי אם שיטת הבחירות הרדודה.

                                                            ________________________________