שיטה דפוקה

אני מאשים את הימין לא את השמאל בכל האסונות שנגרמו לישראל הצעירה בגלל השיטה הקואליציונית, בראשם בגין שביקש לגלות אצילות אבירות וממלכתיות במקום נחרצות נחישות ודבקות במטרה. את הסדק הראשון בסדר הלאומי סדק בגין כאשר הותיר את המושכות בידי פקידי מפא"י ומפ"ם בשם השמירה על האחדות, איזו אחדות לבגין הפתרונים.

קואליציה שעטנז - קרדיט זמן ישראל

שמיר הלך עם פרס, הייתי כבר בארץ זוכר היטב את התקופה הזאת וצודק מי שטוען כי השיקול של שמיר היה מה פחות גרוע- לא מה יותר טוב. זה אגב גם השיקול של נתניהו כשהחליט ללכת עם כחלון המסנדל האגדי או כשהלך עם ציפי לבני או עם ברק... ההחלטה הייתה לקחת את הרע במיעוטו ועל זה אני מדבר, מדוע לא התקוממו כבר אז על השיטה הקואליציונית שמסנדלת פשוט את השלטון יהא שמאל או ימין.. מדוע קיבלו את הרע במיעוטו במקום לפעול לשינוי השיטה כבר אז בימים ההם.

השיטה הקואליציונית נועדה למדינות השוכנות בשלום עם שכניהם ומה שנשאר אלה המחלוקות הפנימיות החברתיות וכן במקרים החברתיים השיטה הקואליציונית כופה על הצדדים להגיע לעמק השווה, כופה את השלום וזה טוב. אבל במצב בו ישראל נמצאת במלחמה על חייה נגד אויביה המבקשים לא פחות ולא יותר את ראשה, את חיסולה את אי קיומה, ערביי ישראל ערביי יו"ש החמאס חיזבאללה, סוריה, רוסיה ששולטת בסוריה שצריך לתמרן עימה אחרת הקיום הצפוני שלנו בסכנה ועוד לא דיברנו על האיום הקיומי של איראן.

המצב הביטחוני מדיני בו נמצאת ישראל מחייב קבלת החלטות בעוד השיטה הקואליציונית מונעת החלטות ומציעה עצירה במקום. לכן הלכנו לאוסלו שילמנו בקורבנות אזרחיים ולא ידענו איך לצאת מאוסלו למרות שכבר ידענו כי ההסכם רע, אבל הלכה למעשה ההסכם איתנו עד עכשיו ומשמש את אויבנו עד עכשיו. לכן הלכנו ללבנון פעמיים ויצאנו ממנה עם הזנב בין הרגליים כי לא הייתה בינינו אחדות דעים, אבל שכחנו כי מטבע הדברים לא אמורה להיות אחדות דעים.

מדינה צריכה להחליט להילחם או לא להילחם, היא לא יכולה לשחק בכן ולא, יום כן יום לא. לכן כל שנה שנתיים יש לנו סיבוב עם חמאס בו מקריבים למולך כמה אזרחים או חיילים ומברכים על המוגמר. לכן נתניהו הלך עם גנץ ועתיד ללכת שוב עם גנץ כי זה הרע במיעוטו, ומדינה שנלחמת על קיומה לא צריכה לקבל את ההחלטות 'הבינוניות' תחת מכנה משותף הגדול ביותר המקובל על כולם, אין לה את הפריבילגיה לבחור במעגל ההחלטות הפחות רע יען זה מה שמאפשר המעגל הקואליציוני.

מדינה צריכה לקבל החלטות וללכת עליהן, שוב אני מדבר על מדינה הנלחמת על קיומה, שמגדלי עזריאלי נתיבי איילון והבורסה של ת"א לא ירדימו אותנו, אנחנו לא שוויץ. אכן יש לנו שאלות חברתיות שהשיטה הקואליציונית יכולה לגשר עליהן כגון שאלות השבת והגיור, אבל לצידן יש לנו שאלות קיום והשיטה הקואליציונית מונעת מאיתנו לקבל את ההחלטות לגביהן.

לא צריך להיות מומחה מדיני בשביל להבחין כי בעיית המשילות בחבלי הארץ בכלל ובדרום בפרט היא תוצאה מיידית מחוסר החלטה ודריכה במקום. גם שאלת איראן היא תוצאה של חוסר אפשרות לקבל ההחלטה. קראתי לא מזמן כי נתניהו ביקש לתקוף באיראן אבל הרב עובדיה לא נתן לו אור ירוק, ואני אומר בפירוש יתכן כי הרב עובדיה צדק אבל מדינה צריכה להחליט היא לא יכולה לחפש את המעגל הפוליטי להחלטותיה.

שאלתי לעיל למה מנהיגנו הדגולים לא פעלו לשינוי השיטה וקיבלו בדיעבד את הרע במיעוטו בכל הכרעה. אני חושב כי באיזשהו מקום השררה קרצה להם וטשטשה את חושיהם הלאומיים. יש להדגיש מידע ברור כשמש – השיטה הקואליציות מציעה הכי הרבה תפקידים לפוליטיקאים הן במפלגותיהם והן בכנסת ובממשלה שכל המפלגות נושאות עיניהם אליה וזאת נגד כל שיטה חלופית אחרת שמצמצמת את התפקידים לפוליטיקאים ומצמצמת את שאיפותיהם. לכן הפוליטיקאים יעמדו כחומה נגד שינוי השיטה בין בימין בין בשמאל.

זו השיטה שיצרה את בנט ואת הרעיון האוויל לשלוט באמצעות נוסחה מתמטית. יש לנו פוליטיקאית מנוסה עם קבלות שהרעיון והמצע שלה עומדים על עמוד אחד: לפסוע שוב אל הג'וב הממשלתי דרך הנוסחאות הקואליציוניות כאשר מתרצת את זאת בעשייה למען האחדות. שקד אינה בעמדה לשכנע את נתניהו בצדקת כוונותיה, היא תאלץ אותו לקחתה כשותפה בכירה אם תעבור את אחוז החסימה והוא ילך איתה, הרע במיעוטו.

אני לא יכול לחלוף על זיכרון מר שמלווה אותי כמעט בכל נושא בכל מאמר, לא משנה איך אני מגיע אליו. האחראי לזיכרון הזה הן הנשים היהודיות שתלשו את המזוזות של ביתם באירועי לוד, לא מזמן, שמא יזהו אותם כיהודים. מי יזהה? שכניהם הערבים. ישראל לא אמרה לערבים תושבי ישראל את מילתה הנחרצת בכל הנוגע לשאלת הבגידה בקיום המדינה ומשמעותה החד משמעית הפלילית. ישראל לקחה את השאלה הזאת למחוז הדמוקרטי והיה במעגל הקואליציוני מי שתמך באינטרפרטציה הדמוקרטית לשאלה הזו ונתן לה תוקף חוקי. לכן המילה הזאת לא נחקקה בתודעה הלאומית לא היהודית ולא הערבית.

לסיום ברצוני להודיע לכם בזאת חגיגית על חידלון הרעיון הימני בארץ ישראל אין יותר ימין, יש משהו בלתי מובן בעליל קוראים לו מרכז, מרכז ימין או מרכז שמאל – זה היינו הך. אם תרצו את האמת הצרופה זה כל מה שמייצג הליכוד של היום. בן-גוריון אשכול וגולדה הם היו ימין, אם תרצו הם היו בן-גביר וסמוטריץ. למה איך הגענו לזאת תשאלו את בגין שמיר שרון ונתניהו, כל אחד תרם את תרומתו לאבסורד מזווית הערצתו לדמוקרטיה הנאורה ואני אומר לכם לא דמוקרטיה ולא בטיח- שררה. את העיקרון הדמוקרטי ניתן לקיים גם ע"פ השיטה הנשיאותית אבל לא יהיה מספיק ג'ובים לכל הפוליטיקאים זה הסיפור. 

                                                ________________________