למה לא הצליח הליכוד ללכּד סביבו את הימין

מי שעודד את נטישת הימין הוא לא אמנון אברמוביץ ולא התקשורת, ואפילו לאהרון ברק אין יד ולא אצבע בפרויקט הזה. אהרון ברק יכול בעזרת אנשיו, מלצר למשל, לגנוב שניים שלושה מנדטים בשביל להטות את התוצאות, אבל הוא לא יכול לגנוב 61 מנדטים. הרוב המוחלט של 61 המנדטים שהצביעו בעד קואליצית השמאל הם אנשי ימין.

▪  ▪  ▪

קצת  פחות משבעים אחוז מאזרחי ישראל נוטים בהשקפה הפוליטית שלהם ימינה, אבל הכוח האלקטורלי העצום הזה התפצל והתפזר על-ציר הזמן על-פני כל המפה הפוליטית לאורכה ולרוחבה, עד שהגיע היום ממש לשמאל ליש עתיד לכחול לבן. לפיד וגנץ שמאל חברים. 

בדומה לאלה שמזמינים ארוחה דשנה אבל עם דיאט קולה להרגיע את המצפון, גם הימין או חלק לא מבוטל ממנו קרא לעצמו ימין-מרכז ויאללה עליהום לשמאל. השם הסקסי "ימין-מרכז" הוא הדיאט קולה של זה שדפק ארוחה ארוחה על כל סוגי השומנים בעולם ושכח לחצי שעה מהדיאטה. אבל מה, בין השניצל הצ'יפס וצלעות הכבש נוטפי השומן בולטת לה בזווית השולחן פחית הדיאט-קולה הכסופה יען זאת ארוחת דיאט-מרכז; גם את המצפון צריך להזין.

"ימין-מרכז" הוא כרטיס הכניסה של הימין למועדון הבלתי מחוייבים בעליל, לאלה שעייפו מפוליטיקה ועקרונות בגרוש, ממתי אפשר לשלם בסופר עם עקרונות. אם אתה שואל אותי אני מעדיף משכורת שלמה על-פני ישראל השלמה – יגיד לך הדיאט-מרכז הענייני, צריך משכורת לגמור איתה את החודש.

והשאלה מתחדדת, מה הביא את הישראלי הממוצע שאביו וסבו הצביעו לליכוד ולגאולה כהן לעזוב את הימין וללכת אל הבלתי נודע. 

הדעה הרווחת מטילה את מלוא האשמה על ההנהגה הימנית או בעצם על חוסר ההנהגה. אין לנו כבר מנהיג משכמו ומעלה כבגין כשמיר אנשי אמת שיכלו לסחוף אחריהם את העם. אולי יש היום מנהיגים לימין אבל לא מנהיגים אמיתיים שעומדים על העקרונות שלהם ויהי מה. בגין פעם אמר "מי זאת ארה"ב שתטיף לי מוסר", נראה מי ממנהיגי הימין היום שבעבור אמירה פטריוטית ככל שתהיה ישליך את עצמו לאש שלהבת ויסכן את הסיוע האמריקאי ו/או את האצבע שלהם באו"ם. לפעמים, יגיד לך מנהיג-ימין בן ימינו, טוב להוריד את הראש אלף פעמים מהרמתו פעם אחת לטובת אמירה פטריוטית מלהיבה אך מסוכנת.

אבל אני לא קונה את כל ההסברים המנומקים האלה ולא על שום מה. רוצה לומר לא כי איש עקשן אנוכי אלא כי הזמן זימן לי תשובה פשוטה מנומקת שונה בתכלית מהתשובות שלעיל. ולפני שאכנס אל עומק התשובה והרקע שלה אניח בפניכם את הנוסח שלה: מי שיצא מהימין והלך לרעות בשדות זרים הוא האחראי לפירוק הימין; איש איש ושמו הפרטי. רוצה לומר כי 40 אחוז מהימין המקורי שיצא ברגליים יציבות לרעות בשדות זרים – הוא האחראי לפרויקט העגום של פירוק הימין.  

מי שהביא את הימין לנטישת הימין והליכה ברגליים קרות אל השמאל זה לא הליכוד, לא מנהיגיו ולא מנהיגי הימין. מי שעודד את נטישת ההמון הוא לא אמנון אברמוביץ ולא התקשורת, ואפילו לאהרון ברק אין יד ולא אצבע בפרויקט הזה. אהרון ברק יכול בעזרת אנשיו, מלצר למשל (יש לי הרבה מה להגיד על מלצר) לגנוב שניים שלושה מנדטים בשביל להטות את התוצאות, אבל הוא לא יכול לגנוב 61 מנדטים. הרוב המוחלט של 61 המנדטים האלה הם אנשי ימין. הם הדיאט-מרכז שהלכו ברגליים קרות אל הקלפי והמליכו עליהם את השמאל שאספם לחיקו בזרועות פתוחות. ואף בלי ביבי ותיקיו התפורים היו מגיעים בדרך כלשהי אל זרועות השמאל, סליחה אל הדיאט-מרכז. 

אז מי כן אה? מי עודד את הקהל הקדוש הזה לנטוש את הימין? על זאת בפרק הבא. 

סתםםם לא אשאיר אותכם במתח. לא מנהיגי הליכוד ולא מנהיגי הימין אחראים לנטישה ההמונית כי אם העם בהמוניו נטש את הליכוד ואת הימין והלך בשתי רגליו אל השמאל. ולא צריך לשמור על מצפון נקי ולשתות דיאט-קולה, קיצר לא הלכתם למרכז-ימין כי אין חיה כזאת הלכתם לשמאל. הגעתי לתובנה הזאת אתמול כשקראתי פוסט של ח"כית הליכוד החדשה ורהוטה גלית דיסטל-אטבריאן. 

דיסטל פרסמה אתמול פוסט במילים האלה: "צלמו מסך: גדעון סער ואני לעולם לא נשב יחד, לבטח באותה מפלגה". כלומר ריד מיי ליפס, לא אשב עם סער לא בליכוד ולא בקואליציה. שאלתי אותה בפוסט משלי שאלת קונטרה: "ועם בנט-שקד תשבי? או שמא מדובר בחשבון פשוט, סער לא עובר את אחוז החסימה לכן אנדֶּה אותו ואקח את הקרדיט על הנידוי, בעוד בנט-שקד עדיין מביאים בסקרים 5 מנדטים ולכן לא כדאי להכלילם בנידוי". כלומר אין כאן עקרונות ולא יושרה יש כאן פוליטיקה וחשבון עו"ש ציבורי שיש להקפיד שיהיה מלא בקרדיטים מזדמנים מכל הזדמנות אפשרית. 

דיסטל היא אחת הח"כים היפים והרהוטים שנתברכה בהם כנסת ישראל. דווקא בגלל זאת היא משכה את תשומת ליבי בפוסט המתחסד שלה ובכל אופן פוסט הקונטרה שהעלתי נגדה והשאלה שהכיל היתה טריוויאלית לא התכוונתי שתענה לי כי מי אני... וכי חייבת לקרוא כל שאלה ופוסט ולהתייחס אליהם? פשוט ניסחתי פוסט, פרסמתי אותו כהרגלי בכמה קבוצות ימין וישבתי לעיין בתגובות. לתדהמתי הפוסט גרף אלפי לייקים שיתופים ותגובות קצרות: מלכה שלי. אוהבים אותך גלית. אין עליך. אהובה שנונה וחכמה. אלופה תמשיכי כך. גלית חכמה ורהוטה... עד היום ממשיך לקבל תגובות, האחרונה להַרגע "אחת ויחידה בדורנו".     

אבל העליתי פוסט של ביקורת חריפה ונוקבת נגד דיסטל. איך איש שאוהב את הח"כית משתף בפיד שלו פוסט נגדה! איך מביעים את האהדה וההערכה לח"כית תחת הפוסט הנוקב נגדה וכאילו הביקורת איננה מבלי להתייחס לאותה ביקורת או לפחות להדוף אותה. הבנתי מיד כי איש לא קרא את תוכן הפוסט איש לא עיין בו, איש לא טרח להבין במה מדובר. ראו את תמונת הח"כית האהודה והדביקו מיד את הלייק תחתיה. וגם הגיבו. וגם שיתפו את הפוסט ואת התמונה והביקורת. אבל כולם ללא יוצא מן הכלל אלפים. 

בשביל להיות מדויק יצאו מן הכלל שניים או שלושה שהגיבו עניינית על הפוסט, כל השאר הגיבו ולייקו ושיתפו אבל בלי לנסות להבין על מה. אלפים.

מה זה אומר אדישים? כן. בטח. אדישים. סופר אדישים. איש כבר לא מנסה להתעמק בשום דבר. איש כבר לא מתעניין בגרעין במה שהחבילה מכילה, מתעניינים כן בקליפה בעטיפה בציפוי. ולא כי לא קראו את הפוסט שלי אלא דווקא כי הגיבו על הפוסט שלי באופן מובן מאליו, התוכן יהא אשר יהא לא מעניינם. זה מסביר את הפועל החדש 'לצייץ' שעליו קמה תוכנת הטוויטר הבינלאומית המצליחה ושמה גבול למספר המילים המקסימלי שמסר יכול להכיל. הם גאונים קלעו. 

האדישות שוטפת את הדור, בכל העולם ולא רק הימין גם השמאל, כולנו ריקים ואדישים ללא יוצא מן הכלל. זה מסביר איך קליקה קטנה, כנופיה בלתי מתוחכמת במיוחד הצליחה להשתלט באמצעים דלים על מדינה שלמה בלי שום התנגדות. שאלתם איך? כי כאשר יש לך שטח מת עצום ממדים שכל אחד יכול להיכנס אליו- קל לכל כנופיה להיכנס לשטח ולהשתלט עליו גם אם היא קטנה בעלת אמצעים דלים. זה מה שקרה אצלנו עם הקליקה המשפטית. היא פעלה בשטח מת וכבשה אותו ללא התנגדות. זה מה שקרה עם האליטה השמאלית שאף היא כבשה שטחים עצומים מתים בלתי מאוישים ללא שום התנגדות, באמצעים דלים. 

מי זאת האליטה השמאלית, מי אלה אנשי התקשורת או האקדמיה, מתי מספר שנתקלו בשטחים מתים ונכנסו אליהם, פשוט. נראה את האליטה הזאת עושה את צרכיה על דגל מדגלי מדינה חיה ובועטת, לא מתה ואדישה. 

לא רק אדישים אנחנו מבולבלים. וירוס קשה נכנס לגופנו והשתלט עליו. וירוס שרואים אותו לנגד עינינו רואים איך הוא מבלבל אותנו מרוקן אותנו מכל תוכן ואין לאל ידינו, אנו עומדים מולו חסרי מעש ומקבלים עלינו את הגורל. נכנס לחיינו וירוס יותר קשה מקוביד-19 כולל האלפא הדלתא ואומיקרון. אין לנו סיכוי ולא כי הוירוס קשה או מתוחכם, לא הוא לא מתוחכם ולא אלים אנחנו אלה החלשים וגם שפעת תהרוג אותנו. אין מנוס אלא להודות בכניעה למסור את המפתחות ושלום על ישראל, על מה שהייתה ישראל. על מה שרצינו שתהייה ישראל, על מה שחלמנו. 

זה מסביר הרבה מאוד דברים, האדישות שלנו מסבירה אותם. הקליקה מתאימה לנו כמכסה לסיר. הממשלה הפוליטיקאים העקרונות והמשימות הלאומיות כולם מתאימים לנו כמכסה לסיר. לא משום מקום הגיע בנט לעמוד בראש ממשלת ישראל, הוא המכסה המיוחד לסיר הזה, גם שריו ונאמניו וח"כיו כולם מכסים את הסיר. ולא לא שכחתי, גם הנהגת הימין מתאימה לסיר הימין, אין כאלקין וסער המבטאים נאמנה את תכונת ההתאמה כה המדוייקת של המכסה לסיר הליכוד. גם אלדשטיין ק"ץ וברקת שקפצו אחוזי אמוק על עגלת ההנהגה מתאימים.

הייתה פעם חיה שקראו לה ימין, היום התכווצה החיה הזאת למימדים קטנים מאוד המייצגות אותה מפלגות עוצמה והציונות הדתית אבל אין להם כוח להקים קואליציה. הליכוד, אם אתה שואל, הוא לא ימין. הליכוד נטש את דרך הימין מזה שנים רבות העולות על 10. נתניהו, אם אתה שואל, הוא לא ימין. הוא כל דבר חוץ מימין. הימין כפי שמשתקף היום במפלגת הליכוד הוא לא יותר מקובץ רגשות נוסטלגיות סנטימנטליות שמעוררות אותם להתרפק על העבר.

ולא לא שכחתי, גם נתניהו ששמר וטיפל בכפפות של משי בקליקת המשפט מתאים היה לסיר הימין ויתאים לו גם לעתיד. בסך הכל עשה חשבון פשוט: אל תגעו בי לא אגע בכם, תגעו בי אגע בכם. היום נגעו בו ולכן הוא נוגע בהם, מנסה, ללא הצלחה יתרה. 

זה מסביר לסיום את החלום שחלמתי אתמול ופותר אין לו, לא יכול להיות לו כי זה היה חלום מטורף וזה לא אני שחולם חלומות שכאלה. אני עובר ברחוב ראשי ריק ממכוניות אך מלא באנשים אחוזי אמוק זומבים, בלגן. האווירה היא של סוף העונה, זהו עוד כשעה הכל מסתיים, החיים מסתיימים, כדור הארץ יוק. לא ברור לי אם זה מסיבה טבעית נגיד מטאור שהולך לפגוע בארץ, או מסיבה אנושית של מלחמה גרעינית שמסיימת את החגיגה. אבל כן אני רואה את האנשים הולכים ברחוב כנועים שקיבלו עליהם את הגזרה הבינו אותה והפנימו. הכל בסדר. אין ברחוב דאגה של ממש אפילו הפחד קצת חלף. 

אבל גולת הכותרת היה המחזה הקשה שראיתי לפתע בהמשך במורד הרחוב. קבוצת אנשים יושבים עם כיסאות ותתי מקלע בידיהם. כחמישים איש. מולם במרחק של 10 מטרים עומדים בחורים צעירים ואפילו ילדים עם הפנים לקיר. עומדים שם מרצונם הטוב וממתינים לירייה. כן הם מוציאים את עצמם למוות מרצונם הטוב, ואלה שמבצעים את ההוצאה ההמונית הזו עושים להם טובה כי הם לא רוצים לסבול מוות איטי מיותר. אני חולף עליהם ומהרהר איזה ילדים מטומטמים רואים צעירים וילדים. אבל מצד שני אני אומר אולי הם צודקים, אולי דווקא צודקים מי רוצה מוות איטי ומסודר. חלום מזוויע חלמתי ואני יודע למה. אתמול לפני השינה חשבתי על המאמר הזה. תחשבו גם אתם בהיגיון ותחלמו משהו דומה.

                                                                __________________________________________