מאחורי התאבדות הסופר החרדי חיים ולדר

אם תהיתם למה מערכת עקיפת החוק רדפה עד זוב דם את הסופר חיים ולדר...  כך נימק אברהם אגאי: "לסופר הילדים, המחנך והפובליציסט החרדי חיים ולדר היתה השפעה עצומה במיגזר שלו והוא כתב בכשרון רב דברים חריפים מאד נגד אהרון ברק (ובני גנץ). זו היתה הכרזת מלחמה על האוליגרכיה הפסאודו-שמאלית ולכן אינני ממהר להאמין לשמועות עליו, ראינו כבר מעשי לינץ' בהם ההר הוליד עכבר. כדאי אולי להזכיר גם שהמסע הציבורי נגד ולדר התחיל בעיתון 'הארץ' היכל הטומאה".

חיים ולדר ז"ל
▪  ▪  ▪

           

עכשיו הכל מובן וברור. עכשיו אני מבין למה חיים ולדר התאבד. הוא התאבד כי בעברו הרחוק היתה לו מערכת יחסים עם אשת איש, אינני יודע אם הייתה מערכת פעילה או אפלטונית. ולדר מעד בעברו ונפל ועל זה נשען הרב שמואל אליהו ובית דינו שהרשיע את ולדר לפני שישב במשפטו על כל המשתמע מזה. אולי שמע עדויות אך לא הצליב את העדויות עם עוד עדויות, לא סיים את המשפט, שמע את הקטגור אך לא את הסנגור ולמעשה פסק את הדין לפני שמינה את הרכב בית הדין שלו, קראתי את דבריו לפני תחילת המשפט, ועל כן דין זומם הוא דינו של הרב שמואל אליהו על כי שפך את דם חברו והלבינו ברבים לא על-פי דין.

הייתה לי בעיה עם התאבדות חיים ולדר על קבר בנו. קלסתר המתאבד לא התאים לדמות הפדופיל שניצל ילדים ונערות. ממה נפשך. אם מבושה התאבד למה להמשיך בסורו ולא להתוודות, הרי הוא איש מאמין שהולך לפגוש את הקב"ה ואת בית דינו למעלה. הוא איש חכם ואינטלקטואל, אם כבר והגיע לישורת האחרונה, ממש רגע לפני, הכיצד לסיימו בכזב עצמי, במכתב מתוחכם, בסילוף מתוחכם. ואם אין הוא פדופיל ולא ניצל ילדים ונשים ונערות על מה התאבד, למה איש מאמין אינטלקטואל שבטוח בחפותו ישלח יד בעצמו.

כי הוא עמד בפני בית דין שהרשיע אותו לפני תחילת משפטו על-סמך ראייה מעברו הרחוק שככל הנראה נמצא בה אשם חלקית או לא. הוא קיים בעברו מערכת יחסים עם אישה, אינני יודע את טיב מערכת היחסים הזו אם אפלטונית הייתה או לא. חיים ולדר ידע כי יורשע ודמו ישפך ברחוב מבלי שתינתן לו את הזכות האלמנטרית להתגונן. ואכן דמו נשפך לפני מותו, התאבדותו הייתה רק ריטואל.

עכשיו אני מבין למה עיתון 'הארץ' אביר החרדים וזכויות הנפגעות החרדיות פרסם את תחקירו על חיים ולדר. הספיק לי לקרוא את המאמר המצורף ואת המאמר על אהרון ברק, שניהם פרי עטו הכנה והמושחז של חיים ולדר, בשביל לחבר אחד לאחד ולראות את התוצאה הברורה: המבצע לנטרול חיים ולדר הוכתר בהצלחה ועכשיו נמשיך עם המבצע המרכזי לנטרול נתניהו. בין לבין מנקים את השטח הלאומי גם מנודניקים כדוגמת ולדר, מהאבנים הקטנות המעצבנות שמתחילות להשמיע את קולם המעצבן ולהשפיע. חיים ולדר היה פה ג'ורה כנה אמיתי גבוה, כתב ובעיקר השפיע מהלב, בעט מושחז מהראש. קראו אותו הרבה אנשים. עיתון הארץ רצה להעלים את העט המיוחד הזה בעיתונות הישראלית. רצה להורידו או קיבל הוראה להורידו – היינו הך.

משפטית, מי ששפך את דמו הוא הרב שמואל אליהו שפסק את דינו לפני פסק הדין והלבין את פני חברו ברבים.

אם תהיתם למה מערכת עקיפת החוק רודפת את הסופר חיים ולדר אנא קראו את המאמר המצורף ואם ישאר לכם ספק מדוע כה היה חשוב לעיתון הארץ לפרסם את תחקירו על חיים ולדר קראו גם את המאמר השני המצורף, הרבה הרבה חומר למחשבה.

                                          _________________________

מאמר ראשון (על אהרון ברק) פרי עטו של חיים ולדר ז"ל:

 

29.11.2019

 

1.   במשך 23 שנים, כמעט מחצית חיי, אני כותב אודותיך. לא בכעס ולא בשנאה, ואפילו בקורטוב של הערכה, אבל מתוך חשש לא קטן. חשש שהלך והתאמת ככל שעברו השנים.

כבר לפני 23 שנים, כתבתי במאמר תחת השם "הברק שהועם", כי אתה הולך להפוך את מערכת המשפט למערכת פוליטית, והזהרתי כי היא תתלכלך בבוץ ולא תזכה לאמון שהיה מנת חלקה כל השנים, והוא מקור הכוח שלך. 

כמו שצדקתי ככה טעיתי (אז). 

צדקתי, כי מערכת המשפט הפכה לפוליטית ובאמת התלכלכה, ועוד איך התלכלכה. 

טעיתי, כי אמון הציבור במערכת המשפט מעולם לא היה אצלך מטרה כי אם אמצעי. (זה הרדים את כולם בשמירה).

עם הזמן הבנתי, וגם כתבתי על כך, שהמטרה היא להעביר את הכוח והשלטון לידי המערכת המשפטית שעמדת בראשה ועודך עומד, גם במחיר אובדן האמון במערכת. 

כן, נכון שפרשת לפני כמה שנים, אבל אני עוקב ויודע מפרסומים גלויים וממידע אישי, שאתה ממשיך לעמוד בראשה, ובמקרים קשים אתה גם יוצא מאחורי הקלעים אל הבמה, מצהיר על יעדים ושולח אזהרות, ומנווט את המערכת ליעד שקבעת מלכתחילה.

ובימים אלה, אתה עומד לפני ניצחון ממשי. היסטורי. רק יסולק המכשול האחרון והעקשן מרחוב בלפור, ואיש כבר לא יעמוד בפני המערכת השלטונית האלטרנטיבית המדהימה שהקמת ככה ממש מתחת לאפינו.

הניצחון הזה, עשוי להיות באמת ניצחון לטווח ארוך, אך עלול להתגלות כניצחון פירוס וכישלון מוחלט. זה תלוי בדברים שאכתוב כאן בהמשך.

 

2.   לפני 10 שנים, שלוש שנים לאחר פרישתך מנשיאות בית המשפט העליון, התבקשתי להתראיין לסרט תיעודי שעשה עליך הבמאי רם לנדס, בעקבות פרישתך.

מול צוות צילום מקצועי וגדול שהתמקם על פי בחירת הבמאי באופן סימלי מול ישיבת פוניבז' בבני ברק, דיברתי במשך מחצית השעה ויותר אודותיך. לא תקפתי אותך (גם מפני הנימוס, וגם מפני שמעולם לא תקפתי אותך באופן אישי), אך הצגתי אותך כ"אדמו"ר החילוני". איש המנסה לברוא עולם חדש, בו לתורה לדת ולעולם הישיבות לא תהיה שום השפעה. 

דיברתי גם על בחירתך במשפט הגרמני על פני זה העברי, ובעיקר על שיטת ה"אקטיביזם השיפוטי" המנסה למעשה לנטרל את השלטון הדמוקרטי במדינת ישראל, בשל החשש ששלטון הרוב יסכן את התפישה הליברלית, ולייסד כאן מעין "דיקטטורה נאורה", העלולה בקלות להתגלש ל"דיקטטורה לא נאורה בשם הנאורות".

דיברתי שם, על הדרך החכמה שלא לומר הערמומית שנקטת כדי להעביר את מושכות השלטון מידי הנבחרים לידי המערכת המשפטית, ואמרתי כי לא ירחק היום, ולח"כים ולשרים לא תהיה שום משמעות. הם יהיו בובות על חוט, כשכל החוטים יהיו בידיים של אהרן ברק.

אמרתי שם, כי אותנו החרדים, לא ממש מעניין מי ישלוט כאן, שכן אין לנו כל עניין לשלוט במדינה. כל שמעניין אותנו הוא המשך קיום היהדות, לימוד התורה וקיום המצוות. ובניגוד להצהרותיך ש"בית המשפט יגן על מיעוטים ובתוכם החרדים" משום מה לא רק שהוא לא מגן עלינו אלא בוחר לפגוע בנו ולהצר את צעדינו גם בדברים שאנו מגיעים להסכמה עם נציגי החילונים.

 

3.   בסיום הראיון, מחוץ לסט הצילום, אמרתי לרם לנדס, הבמאי, כי ברור לי שאפילו מילה אחת מכל מה שאמרתי לא תתפרסם.

הוא שאל אותי, "מדוע אתה חושב כך?"

עניתי לו: "כי ברור לי שהסרט לא יעבור בלי אישורו של אהרן ברק. אני קצת מכיר אותו. הוא לא יסכים שהדברים הללו ייכנסו".

הוא אמר לי: "א. מי אמר לך שהוא יראה את זה? ב. גם אם נניח שכן, מדוע שהוא יפסול? הרי לא תקפת אותו באופן אישי".

עניתי לו: "א. הוא יראה את זה בוודאות. שכן, אם הוא לא יוכל לשלוט בכל תכני הסרט, הוא לא ישתף איתך פעולה בשום פנים ואופן. ב. הוא לא יאשר את הכנסת דבריי, בדיוק מאותה סיבה שאתם הזמנתם אותי לכאן. כי אני אומר את הדברים הנכונים. את התכנית כולה. זו שהוא לא רוצה להביא לידיעת הציבור". 

סרט התעודה "השופט" פורסם ב-19.7.2009. כל צמרת המשפט הגיעה להקרנת הבכורה בירושלים. היה זה שיר הלל לך ולעשייתך, והיו גם דברי ביקורת מדודים. אבל אפילו מילה אחת ממה שאמרתי לא הופיעה שם. לפחות לא הופתעתי.

בעצם כן הופתעתי. 

לאחר צאתו של הסרט לאור, נודע לי, כי הבמאי רם לנדס, הוא לא אחר מאשר... החתן של אהרן ברק...

שליטה אבסולוטית אמרנו. הלא כן?

 

4.   אז ככה. קודם כל ברכותיי. עשית את זה. בחכמה, בתבונה, בסבלנות בלתי רגילה עם מינימום טעויות (תשב אתי ואספר לך על ה"באגים"). 

הצלחת לקחת מערכת של שלושים אנשים, ולבלוע דמוקרטיה שלמה על כרעיה ועם זאת להותירה שלמה.

פשוט חיברת חוטים. לכל ח"כ, לכל שר, לכל משרד ממשלתי, לכל רשות מקומית, לכל חברה ציבורית, ובעיקר לכל חוק. בעצם, לכל דף מתוך ספר החוקים, מחובר חוט שקוף שמוביל אל המערכת המדהימה שיצרת. וגם המערכת הזו, קשורה (מרצונה המלא) לחוטים שקופים שכולם מובילים אליך.

אתה בחרת אותם אחד אחד. וכמו "אלסוורת טוהי", אחד מגיבורי סיפור דמיוני ידוע, המצליח לשלוט על העולם ויושביו בפיקחותו, ובהבנתו העמוקה את נפש האדם, גם אתה גילית את הדרך לעשות זאת. תמיד הקפדת לבחור באנשים בינוניים. כי רק אנשים בינונים באישיותם, גם אם מצטיינים בכישרונותיהם, יסכימו לשמש כבובות על חוט אם ביודעין ואם בלא יודעין, אם מפחד ואם מההערצה.

5.   וזה הצליח לך.

האנשים הללו שבחרת, בנו מערכת שהצליחה להוריד מדינה שלמה על נבחריה, שריה וראשי ממשלתה על הברכיים. 

שלושה ראשי הממשלה האחרונים עמדו תחת איום להישלח לכלא, הראשון (אריאל שרון) נכנע ועשה צעד המנוגד לכל האידיאולוגיה בשמה פעל כל חייו. ככל הנראה זיהית שהוא אופורטוניסט, (ההפך מאידיאולוג) ודי היה באיום להעמדה לדין בפרשת האי היווני כדי לגרום לו לבצע את ההתנתקות, לזכות ב"איתרוג" ולהינצל מהכלא.

השני (אולמרט) הועמד לדין לאחר התעלם מאזהרתך המפורשת שיעצור את הרפורמות במערכת המשפט שיזם שר המשפטים שלו דניאל פרידמן. (שהיה מצטיין באישיותו ונקי כפיים למרבה הצער ולפיכך בלתי ניתן לשליטה...) אולמרט נשלח לכלא בלי שום מחאה ציבורית. גם כי עשה את השטות הזו להתפטר ולהאמין בחסדי וביושרתה של המערכת המשפטית (נכון שתמיד אתה מופתע מחדש עד כמה בני אדם חכמים יכולים להתנהג כטיפשים כשהם פוחדים?)

והשלישי (נתניהו) בדרך לכלא. עם נתניהו זה באמת היה קשה.

מסתבר שלכל "אלסוורת טוהי" יש ה"הווארד רוארק" שלו.

המערכת המשפטית הצליחה לנתק אותו מכל עוזריו וחבריו ולהותיר אותו האיש הכי בודד והכי נרדף בעולם. ממש כמו עראפת במוקטעה. אבל הבנאדם לא נשבר לשניה והצליח לשרוד ולהיבחר שוב ושוב. כאן המערכת נאלצה להשקיע רבע מיליארד שקל בחקירות ובאמצעים ולתפור תיק שגם פיל עיוור יבחין במופרכותו. אבל מי כמוך יידע שזה חסר חשיבות. להפך, ככל שזה יהיה מופרך וחסר היגיון, ככה זה יטיל פחד ואימה אצל הבאים אחריו.

6.   את הקטע הזה של איום על חירותו של העומד בראש המערכת, הגית עוד בימי רבין.

אתה זה שהחלטת בתפקידך כיועץ משפטי, להעמיד אותו לדין על חשבון הדולרים של אשתו. אני משער שידעת שזוהי עבירה פעוטה, אבל הייתה לך תכנית, וכיום כולם יודעים שהיא הצליחה. אדם הוא אדם. וכל אחד פוחד מבושות ומכלא. אז נכנעים. מי שנכנע (כמו אהוד ברק) שירוויח מיליונים מעסקאות מפוקפקות עם אנשים עוד יותר מפוקפקים. ומי שלא נכנע (כמו נתניהו) ילך לכלא, ותחתיו יבואו אנשים בינוניים, ניתנים לשליטה, ממש כמו שאתה אוהב. (ואם אפשר, על הדרך, כאלה שאיום גדול נשקף לכבודם וחירותם כמו גדעון סער מכאן ובני גנץ משם). כי מהמקום שאתה נמצא בו, אין חשיבות גדולה למחנה שישחק את משחק הדמוקרטי בשביל העם. שיהיה ימין. שיהיה שמאל. כולם בכל מקרה יעשו בדיוק מה שאתה תרשה להם.

נתניהו הוא אחרון הסרבנים. הוא ישלם על כך. לא יוותרו לו וככל שסיבלו יהיה גדול יותר כך יבינו אלה שיבואו אחריו עד כמה הם צריכים להיזהר.

אני חייב להודות שאתה לא נהנה מזה. יש בך צד אנושי, חומל וחם. אבל כשזה עומד מול התכנית הגדולה, אתה אומר לעצמך: "מצטער, הייתי חייב".

 

7.   בשורות הבאות, רציתי לכתוב לך שיש ציבור גדול מאד, שאין לו שום תכנית לשלוט, וגם לא ממש אכפת לו אם אתה או נתניהו תשלטו כאן. אבל אני חושש שההצלחות שצברו אנשיך, יגרמו להם לעשות את הטעות שאתה אולי לא היית עושה, אבל בינינו, אתה כבר בן 83, ולמרות שמנהיגים ליטאיים מגיעים לשנים יפות, עדיין לכל זמן ועת, ומכיוון שהאנשים מתחתיך בינוניים ושיכורי כוח, הם יתפתו לעשות את "הטעות".

 

8.   והנה הטעות שהם כבר החלו לעשות. הטעות שעשה אנטיוכוס: לנסות להכריח אנשים לפעול נגד אמונתם ונגד ההלכה.

דבר אחד זה להתחיל עם אנשים אופורטוניסטים תאבי שלטון וכיבודים, ודבר אחד זה להתחיל עם ציבור בן למעלה ממיליון וחצי אנשים דתיים וחרדים בדיוק כמו אבות אבותיך בליטא. גם אותם מעניין לחיות בטוב ובנעימים, אך בשורה התחתונה מה שמניע אותם היא שליחות ומחויבות אלוקית. וכל מה שייתפס בעיניהם כפגיעה אמיתית ביכולת לקיים תורה ומצוות ולחנך את ילדיהם, יהפוך את חייהם לבלתי שווים. ומי שחייו אינם שווים אין כוח שיוכל לנצחו. 

אנשים האוחזים בכוח רב (כמו אנשי הפרקליטות) עשויים לעשות טעויות הנובעות מחטא היוהרה. למעשה בכל כוח טמון גם פוטנציאל ההרס.

 

9.   איך שזה נראה, נתניהו יכרע וייפול ושלטון הפרקליטות יהיה שלם. לא משנה מי יעלה, לכולם יהיה ברור שיש שופט עליון (תרתי משמע) שבוחן אם מעשיהם תואמים לאג'נדה שלו. אם לא ימצאו עליו משהו, וגם אם אין משהו, ייקחו כמה עדי מדינה, יענו אותם, יאיימו עליהם, והם יספרו משהו שלא היה. זה ברור ואף אחד לא חולק על זה.

כל עוד הם יתנו לציבור החרדי לחיות את חייו, לקיים את אמונתו ולחנך את ילדיו כרצונו, שלטון הפרקליטות יימשך לעד. תאמין לי. אני לא רואה אף שחקן שיעז לעלות בכלל למגרש מול המערכת המפלצתית שיצרת. ייתכן שגם תוכלו לעשות את כל הסכמי השלום שחלמתם עליהם ולתת תמורתם חלקים מהמדינה כדי לקבל פרסי נובל (עד שיימאס לאנשים למות). אבל ניסיון לפגוע בציפור הנפש של מיליון וחצי אנשים שבאמת לא רואים טעם לחייהם, בלי לימוד התורה קיום המצוות וחינוך הילדים כמו שהם מבינים אותם וכמו שרבותיהם מורים להם, יוביל לסיום שלטון הפרקליטות גם אם הפירוש של זה יהיה חורבן הארץ כולה.

                           __________________________

 

מאמר שני של חיים ולדר ז"ל:

 

הכימותרפיה של העולם

כי אם פני הדור כפני הכלב, אז המנהיג חייב להיות הבולדוג הכי גדול ואימתני בסביבה! חיים ולדר מנתח את ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות בארה"ב וההשלכות של כך. 

הרב חיים ולדר | י' בחשוון תשע"ז 11.11.16

 

1.   שורות אלה נכתבות דקות ספורות לאחר פרסום ההודעה הראשונית על בחירתו של דונלד טראמפ כנשיא ה-45 של ארה"ב. האיש שרק לפני שבוע, בטור זה כתבתי עד כמה אני מייחל לבחירתו, והאיש שרק לפני שבוע כתבתי כי אני לא מאמין שאכן ייבחר. 

במהלך השבוע קיבלתי כמה תגובות שהייתה בהן יותר מהרמת גבה, מה לתקווה זו עושה? הרי מדובר באיש, שמאיפה שאינך מסתכל עליו, הוא מטורף, בלתי צפוי, ואדם בעייתי. אני צריך להסביר את התמיכה הזו, כמו גם את אי האמון שלי כי אכן ייבחר, והתשובות לשתי השאלות הללו די כרוכות זו בזו.

 

2.    האנלוגיה הראשונה שעולה בדעתי היא מחלת הסרטן והמאבק כנגדה. 

השמאל העולמי הוא כסרטן המתפשט במהירות, בערמומיות ובתחכום, הופך את העולם לחולה, ומכניס אותו לסכנה קיומית ממש. 

לסרטן שהתפשט אין עדיין תרופה מוחלטת למרבה הצער (בניגוד לסרטן מקומי אותו ניתן להסיר ולרפא במהירות יחסית), הדבר היחיד שהרפואה מצאה לסרטן מפושט, הוא טיפול כימותרפי שנלחם בסרטן. 

כימותרפיה זה רעל. הרעל הזה הוא סכנה אמיתית. הוא מסכן אנשים בריאים, הוא גורם נזק לגוף של החולה, אך יחד עם זה הורג גם את הסרטן. רק רעל חריף במיוחד יכול לנצח מחלה מסוכנת ומתוחכמת כמו מחלת הסרטן.

 

3.    השמאל בונה תאים רעים ונלחם נגד התאים הבריאים. הוא הורס בשיטתיות את כל הדברים שמבטיחים עולם מתוקן, ובונה בשיטתיות את כל הדברים שהורסים עולם, הורסים את הנפש, את האדם, את ערכי המשפחה, ויותר מכל, השמאל מסכן פיזית את העולם, מפני שהוא מעדיף את הרעים על הטובים, נותן לרעים זכויות ושולל אותם מהטובים, מחליש ככל שהוא יכול כל אלה האמורים להיות שליחים לשמור על העולם, ומחזק ומגן על כל אלה המצהירים בריש גלי כי הם מעוניינים להביא את העולם ויושביו אל סופו. 

השמאל מסוכן מפני שהוא צבוע, ומפני שהצביעות שלו מתוחכמת. הוא משתמש בסיסמאות מאד פופולאריות ומקובלות כמו "שלום" "חופש ביטוי" "שוויון זכויות", הבעיה שהוא משתמש בהן רק כאשר זה משתלם לו. למעשה, השמאל אכזרי ושוחר מלחמה באלה שהוא שונא ומתעב (כמו אנשים מאמינים, למשל), אין כמותו לסתום פיות למי שמשמיע דעות שאינן מוצאות חן בעיניו, והוא יפר ברגל גסה זכויות בסיסיות של יחידים וציבורים המסכנים את שלטונו. 

השמאל מזוהה עם דמוקרטיה אך למעשה אין לו ולו גרם מהערך הזה. ההוכחה הכי פשוטה היא מדינת ישראל, שאזרחיה בוחרים מזה 30 שנה אנשי ימין להנהגה, אך בפועל מי ששולט בה הוא השמאל באמצעות מועצה דיקטטורית המונה 11 אנשי שמאל מובהקים שלא נבחרו על ידי איש, וממנים זה את זה. הם אלה השולטים שלטון ללא מצרים לא רק בעם אלא במנהיגיו הנבחרים.

4.    לא שכחתי את טראמפ, אני רק בדרך להסביר את המחלה, כדי להסביר למה טיפוס כמוהו הוא התרופה היחידה. 

ובכן, איך מצליח השמאל לשלוט למרות נחיתותו המספרית ולמרות שרוב הציבור מתעב את מסריו? 

כל דיקטטור שולט ובאמצעות הפחדה והטלת אימה. 

השמאל מצא דרך לעשות זאת בצורה הרבה יותר מתוחכמת, והיא נבנית באמצעות כלי חזק שמאז ומעולם שלט בעולם: התקשורת. 

לכאורה, תשים מיקרופון מול כלי נשק, ברור שכלי הנשק ינצח. אך אם יש לך שליטה על האוחז בנשק, הוא יכוון אותו איך שאתה תחליט.

כוחה של התקשורת נובע מרצונם של בני האדם להיות מכובדים בעיני משפחתם וחבריהם ובעיני עצמם. פה זה מתחיל ופה זה נגמר. 

התקשורת אינה יכולה לכלוא בנאדם, אך היא יכולה לשלוט על השופט שיחליט לכלוא אותו. שיהיה ברור: כליאה אינה מפחידה בני אדם כמו פגיעה אנושה בכבודם. ברגע שקיבלת את השליטה בתקשורת, אתה יכול להעביר כל החלטה שתרצה, לתקוף ולבייש את מי שלא יחשוב כמותך, ובוודאי את מי שלא יפעל כפי שאתה רוצה, והדבר הזה מהלך אימים על כל אדם מראש הממשלה עד אחרון האזרחים.

 

5.   ברגע שהתקשורת החליטה לתקוף מישהו, היא לא תאפשר לו להרים ראש וכל משפט שלו ייתקל באש צולבת של לעג ובוז עד שבני אדם יתביישו להזדהות עם האשם המותקף. 

מצד שני יכולה התקשורת להגן ו"לאתרג" מי שהיא חפצה ביקרו, וכך הגענו למצב בו ראש ממשלת ישראל שנבחר בידי מיליוני אזרחים יהפוך לאזרח המושמץ ביותר בישראל כבר עשרים שנה בעוד שופטי בית המשפט, שלא נבחרו בידי איש, לא תימתח עליהם אפילו ביקורת קלה ומי שיעז למתוח עליהם ביקורת יושמץ וייפגע קשות. לכן הם חזקים והנבחרים חלשים. זה הכל. כך שולטת התקשורת על מה שידובר, על מה שיעשה, על מי שיתמנה וכיצד יפעל לאחר התמנותו. 

כשאתה סותם את הפה למישהו, ובוודאי כשאתה כובל את ידיו, הוא מרגיש בזה. כשאתה כובל ידיו וסותם את פיו של עם שלם, נוצר מעגל של אנרגיה שלילית בלתי רגילה, אך כל עוד אתה הוא זה ששולט על המיקרופון, המצלמה והעט יקרו שני דברים: 

א'. קולם של המתנגדים לא יישמע, לא חשוב כמה הם מונים. 

ב'. מי שבכל זאת מצליח לצעוק חזק או חלילה ל פ ע ו ל כנגד השמאל, עלול להיפגע קשות, הוא ומשפחתו וכבודו. הוא גם יהיה סמל ואות לכל השאר להישמר על נפשם.

ועדיין אנשים רוצים שקולם יישמע, הם חולמים על מישהו שלא פוחד מהתקשורת, לא פוחד שיביישו אותו, לא פוחד שיבזו אותו. רק בנאדם כזה יוכל ללכת נגד התקשורת, לעשות שינויים משמעותיים בבית המשפט, לאסור בחוק לפעול כנגד ביטחון המדינה, ולשחרר את הדמוקרטיה מלפיתת החנק של השמאל. 

אבל יש בעיה. איזה בן אדם לא פוחד שהתקשורת המשודרת, המצולמת והכתובה תפגע בו ובמשפחתו ותציג אותו כמושחת וכטיפש, וכאדם מסוכן ובעייתי? 

בנאדם כזה חייב להיות מוזר ומשונה ואפילו קצת מטורף.

במילים אחרות: דונלד טראמפ.

 

6.   רק אדם שהוא יותר חוצפן מכל התקשורת כולה, רק מי שהוא חסר בושה, לא פוחד מהשמצות, לא מתחשב בשום כלל, מפרסם את מה שכולם מנסים להסתיר ואף מתגאה בזה. לא משיב להשמצות אלא מסכים עמם ומוסיף אליהם, לא עושה חשבון לא לתקשורת ולא לעם שבעיניו הוא אמור למצוא חן, אלא מזלזל בהם, משתלח בהם בלשון הכי לא תקינה – הוא הוא ה"כימותרפיה" היחידה היכולה לרפא את העולם החולה הזה, מסרטן השמאל שפשט בו.

כי אם פני הדור כפני הכלב, אז המנהיג חייב להיות הבולדוג הכי גדול ואימתני בסביבה!

 

7.    למרות שהבנתי זאת, לא האמנתי שטראמפ יצליח להיבחר. היודעים אתם מדוע? כי גם האמנתי שכוחה של התקשורת עדיין חזק, והיא תצליח להשחיר את פניו של טראמפ בצורה שתאפיל על רצונם הטבעי של בני האדם לבטא את הלך רוחם מול דיקטטורת הפוליטיקל קורקט. האמנתי שהתקשורת תגרום לכל אלה שעובדים בשבילו להימנע מכך, מפחד שיבולע להם.

אבל כנראה שהשמאל הגדיש את הסאה. כמו שהוא עושה כאן, גם שם. עשרות מיליוני אזרחי ארה"ב סוף-סוף מצאו את האדם הזה. שאינו פוחד מביזוי ולא משיסוי ולא מצקצוקי עיניים ולא מהשמצות מפורשות. 

התקווה שלי היא שטראמפ, המסוכן לכשעצמו, ימוטט את משטרת המחשבות ואת דיקטטורת "התקינות הפוליטית", ומשזו תתמוטט שם היא גם תתמוטט כאן. ולאחר שיושג האיזון הזה יוכל העם האמריקני שיצא משבי שלטון השמאל וארגוני זכויות האדם, לבחור אחריו נשיא נורמלי.

                                            ____________________________

(המאמר פורסם בעיתון יתד נאמן)