לקחת רעיון אנושי ולסרס אותו: אונס הדמוקרטיה

כך נולד הרעיון הדמוני של רוב פרלמנטרי שיסמיך ממשלה גם ירכיב אותה גם יבטיח את הישרדותה גם יפקח עליה גם יחוקק חוקים בשמה. זו הפירצה היחידה שתשמוט את גורם 'הכרעת הרוב' מתחת המכנה המשותף הגדול ביותר של העם ותעביר את ההכרעה לידי קבוצות שעטנז שיקטינו כמה שיותר את המכנה המשותף הגדול הזה ויהפכו אותו לכמה שיותר מצומצם עד להעלימו כליל מתחת פני האדמה וזאת בשם הדמוקרטיה. עיינו בקואליציה האחרונה של הממשל הישראלי. עיינו בשאלות הלאומיות שהעם יודע להכריע בהן- מה איתן.

ניגוד אינטרסים אתה אומר? לא אין ניגוד
▪  ▪  ▪

הרעיון הכי אנושי שהגה האדם מעודו הוא להתנגד לעבדות. להתנגד לעוול לחמס לאי-צדק, לא להשלים עם גזענות. אבל תתפלאו מוצא הרעיון הוא לא הרצון להתנגד לרוע ולעבדות ולגזענות כי אם להתנגד לסירוס כהוא זה. כשאני לא רוצה שהחתול יילד אני מעקר אותו, כורת את איבר מינו, עושה פעולה נגד הטבע. מסרס את הטבע. 

הפעולה הטבעית הכי בסיסית שמאפיינת את האדם הקדמון והמודרני כאחד היא פעולת החשיבה, לחשוב מחשבות. יש אינסוף מחשבות ודרכים להגיע אליהן ולהוציאן אל הפועל, לכן כל אדם ומחשבותיו כל אדם והכישרון שלו להוציא את מחשבותיו מהכוח אל הפועל. כאן נולד ההיגיון שמבדיל בין מחשבה נכונה נאותה למחשבה שגויה ובלתי הולמת. כאן נולד השיגעון והבדיון כנגד השכל הישר והרציונליות. 

ואיך מבדילים בין מחשבה טובה לרעה? במבחן התוצאה. כלומר לא מספיק להגות רעיון, יש למצוא את הדרך בשביל לבחון את הרעיון ולעמוד על טיבו והתהליך הזה נקרא 'מבחן התוצאה'. האדם הכיר את המבחן הזה בכל הרמות וזיהה באמצעותו את הרעיונות והתוכניות אם טובים הם או רעים, אם סבירים הם או בלתי ישימים. הוא סקר את רעיונותיו האישיים והעמיד אותם למבחן ולתהליך הזה קרא ביקורת עצמית. בדרך זו גם זיהה את הרעיונות הזרים שנחשף אליהם והעמידם למבחן במטרה להחליט אם לאמצם או לדחות אותם. 

אולם לא לכל איש הייתה מודעות עצמית להנהיג את נוהל מבחן התוצאה עבור רעיונותיו ואף לא עבור הרעיונות הזרים שנחשף אליהם. הקבוצה הזו ולא במקרה הייתה רדודה והמנויים עליה היו אנשים כסילים. מתוך הקבוצה הנחותה הזו יצאה עוד תת קבוצה, תרתי משמע, שביקשה לכפות את הרעיונות שלה על יתר חברי הקבוצה מבלי לעבור את מבחן התוצאה. כאן בצומת הזו נולד הרודן העריץ והדיקטטור ובמקביל נולד רעיון ההתנגדות כהיא זו לכפייה ולסירוס המחשבתי וזה כלל ההתנגדות לעבדות לגזענות לעוול ואי הצדק. זה היה הדלק שהניע את מכונת המהפכות ובצומת זו הבשיל הרעיון הדמוקרטי. 

אמנם הרעיון הדמוקרטי בא למלא את שלטון הרודן בשלטון העם, אולם הבסיס הרעיוני של הדמוקרטיה היה לבנות את הפלטפורמה שתנגיש את מכלול הרעיונות האידיאות וההשקפות באופן שלא יתנגשו אחד בשני ויווצר מצב של תוהו ובוהו בו הכוחני יכריע ויכפה את השקפותיו על הקבוצה. 'הכוחני' הזה יכל להיות איש רודן וגזלן או אפילו איש חכם וישר שביקש לעשות אך טוב לעמו ולהנהיגו בחוכמה. האיש משה רבינו היה כזה ועל פני ההיסטוריה היו הרבה מנהיגים ומלכים שהביאו לעמם את השפע השגשוג והצדק הגם ובאופן זה או אחר כפו את עצמם על העם ולא נבחרו בבחירות דמוקרטיות.

מאידך ההיסטוריה מלמדת כי גם בבחירות דמוקרטיות נבחרו 'רודנים' אמידים שהצליחו בזכות קמפיין עשיר לנוע לקדמת הבמה, לנצח בבחירות וגם להביא על עמם את האומללות והדיכוי. כיוון-שכך, למיותר לציין כי גם בבחירות דמוקרטיות כשרות ישנו סיכון אמיתי ומוחשי, והרעיון הדמוקרטי לוקח איפוא את הסיכון הזה להטילו על החברה וגם להגבילו ולצמצם את נזקיו למינימום האפשרי, כי אותה החברה יכולה לתקן את הנזק שנגרם בבחירות הבאות. אם-כן העיקרון המנחה בדמוקרטיה הוא להעביר את הרעה החולה של הכפייה והסירוס המחשבתי מהעולם מחד, ומאידך לפזר את נתח האחריות לטוב ולרע על כל יחידות החברה. 

כיצד מקיימים הלכה למעשה את העיקרון הדמוקרטי?

על-ידי הכרעת הרוב. אין מתודה אחרת. אין תיאוריה אחרת. זהו אופן הפעולה היחיד שיוציא את העיקרון הדמוקרטי מהכוח אל הפועל; אין שיטה אחרת: הכרעת הרוב. 

וכך אנו מגיעים בשעה טובה ומוצלחת לגרעין הנושא שלנו: אונס הרעיון הדמוקרטי. אני הולך לתאר אונס אכזרי ומתועב לרעיון כה אנושי ונעלה. האנס המשוקץ הוא האנטי-דמוקרט הראשון שהגה את הרעיון השפל הזה: הבה ונוציא את גורם ההכרעה מידי הרוב הנבער ונחזירו לידי המורמים מעם שנולדו להנהיג. הבה נחזיר עולם לקדמותו ונחזיר עימו את הכפייה ואת הסירוס המחשבתי. הבה ונעשה זאת בחסות הדמוקרטיה. הוא הגה את רעיון הממשל הפרלמנטרי. 

ממשל פרלמנטרי נגזר מעקרון עליונות הפרלמנט, בית-הנבחרים, על הממשלה. בממשל פרלמנטרי האזרחים בוחרים את נציגיהם בבית-הנבחרים – הרשות המחוקקת המגלמת את ריבונות האזרחים. הפרלמנט הינו הגוף הבוחר את הממשלה והעומד בראשה. ראש הממשלה ושרי הממשלה הינם בדרך-כלל חברי פרלמנט. הממשלה כפופה לפרלמנט ונזקקת לתמיכת רוב פרלמנטרי כתנאי לכניסתה לתפקיד. 

על-פניו זה נראה ממשל נאה מסודר ובעיקר דמוקרטי אבל כאן מסתתר פריט קטן ובעייתי. הוא מסתתר מתחת לשכבות עדינות וניסוחים נאורים אך הפריט בעצמו גס ומחוספס. 

מי שמייצג את הפריט הקטן היא קבוצה נאה מספרית אלפי אנשים אולי, אך היחס הפרופורציונלי שלה בחברה אפסי הוא בהחלט. הקבוצה הזו מורכבת מפירמידה בראשה, אם ניקח את המודל שלנו, עומדים שרי הממשלה ולידם 120 חברי הפרלמנט – הכנסת בלשון ישראלי. לשרים סגני שרים יועצים מנהלים ולחברי הכנסת גם יועצים מנהלים ועוזרים פרלמנטרים. הקבוצה הקטנה הזאת היא הממשל בפועל, היא מקור המינויים המשרות והתקציבים בכל ענפי המשק. כמובן לא כל המינויים פוליטיים וישנם בלמים ואיזונים כגון ועדות נציגויות וגופים האחראים על המינויים הממשלתים במשק, אולם גם הגופים חברי הוועדות הדירקטוריונים והמועצות שייכים באופן זה או אחר או באופן ישיר של ממש לפירמידה. 

וכמובן אל לנו לשכוח כי לא כל הפירמידה שייכת לממשל 'הנוכחי'. אם הימין למשל בשלטון לא מן ההכרח שכל הדירקטוריונים החולשים על המפעלים הממשלתיים שייכים לימין. מנכ"ל הרשות השנייה למשל השתייך גם בעשור האחרון של שלטון הימין לשמאל, כך גם מועצת העיתונות, האקדמיה... או חברת החשמל- לא יודע אם בכלל היא מנוהלת על-ידי אנשי שמאל או ימין. עיריות רשויות מוניציפליות ומרכזי השלטון המקומי – לא תמיד הם מינויים של הממשל הנבחר, אבל אם תבחש בעברם תמצא קשר ישיר ומובהק לפירמידה המשייך אותם לקומה מסוימת בבניין. אני טוען, וזו ממש טענה אישית, כי גם לדירקטוריונים של החברות הפרטיות, כגון הבנקים וחברות הביטוח, שייכוּת מסוימת לבניין הפירמידה. הקשרים, אומרים בחברות הפרטיות, טובים לעסקים. 

זה מבנה הפירמידה. זו ההגמוניה בכבודה ובעצמה. 'הגמוניה' היא דינמיקת הפעולה של קבוצה מסוימת שמשיגה שלטון מוחלט תוך שיתוף פעולה בין השליטים הפוליטיים לרעיוניים. וזה הסיפור מאל"ף עד ת"ו. 

הָיֹה הָיָה בניין ארכיאולוגי קדום בן אלפי השנים קראו לו בניין הפירמידה. בבניין הזה גרו כל הרודנים העריצים והדיקטטורים לדורותיהם, הם ובניהם וכל אשר להם. בקומה העליונה גר הרודן הראשי, שריו ויועציו גרו תחתיו, קומה מתחת שופטיו, עוד אחת למטה נוגשיו שוטריו וכן הלאה... זה היה למעשה בניין השלטון המרכזי, איש לא יכול לשנות במבנה או בסוג הדיירים שאכלסו אותו כך על-פני אלפי השנים, אותם האנשים אותו רודן אותם הדיירים ואותו הסדר. אינני יודע איך הצליחו לחיות כל-כך אלפי השנים. 

ויום אחד קמה תנועה גדולה עממית וביקשה להוריד את הרודן מכיסאו, לזרוק אותו מהקומה העליונה ולזרוק את כל דיירי הבניין איתו. ההמון הפרוע ביקש להשתלט על בניין הפירמידה ולקבוע אלו דיירים יגורו בו ואלו לא. התנועה העממית ביקשה לקדם מוצר רעיוני שקראה לו 'דמוקרטיה' ומשמעותו שלטון העם. בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית קמה תנועה עממית שביקשה בשם העם להתערב בהתוויית מדיניות האומה וזאת על-ידי בחירת איש שינהיג את המדיניות הספציפית אליה נושא את עיניו הרוב המוחלט בעם, וכאמור הם דרשו בחירות חופשיות לקבוע מי יגור בקומת הפירמידה העליונה, ינהיג את מדיניותם ויקבע את זהות יועציו שריו ומי יהיו דיירי הפירמידה. 

הבשורה הרעה נפלה כרעם ביום בהיר על דיירי הבניין העתיק שאלפי השנים גרים בו: מי יחדש ימינו כקדם ויחזיר עטרה ליושנה. ולפתע קם חכם השבט על רגליו וקרא לעבר הדיירים בקול עמוק וסמכותי: עם הארץ אינו כשיר להכריע בהחלטות הרות-גורל ואנו נמשיך לתרום לו ולעזור. אל דאגה רבותי, לי יש את הרעיון להוציא את גורם ההכרעה מידי הרוב הנבער ולהחזירו שוב לידינו אנו המורמים מעם שנולדנו להנהיג. איש לא יקח מידינו את הפריבילגיה המלווה אותנו מדורי-דורות. איש מעם הארץ לא ישים לב למהלך החכם שלנו כי עתיד להתממש בחסות הדמוקרטיה שהרוב הנבער מדבר בשמה. "גברותי ורבותי" קרא חכם השבט מהנייר שבידו "קבלו נא את רעיון הדמוקרטיה הפרלמנטרית". 

הרשו לי להרפות בשלב זה מהעט הציורי ולחזור לגוף ראשון. כולנו מכירים את הדמוקרטיה הפרלמנטרית מכירים אותה על בשרנו. אין צורך להתעמק בטרמינולוגיה שלטונית זו בשביל לחדור אל לב הדבר. 'ממשל פרלמנטרי' נגזר מעקרון עליונות בית-הנבחרים על הממשלה, כך כתוב בספרים וכך אמור להיות וחייב להיות, בית הנבחרים חייב לפקח על הממשלה אחרת אין מי שיפקח עליה, לכן בית-הנבחרים חייב להיות מעל הממשלה ובשביל לקיים זאת הלכה למעשה חייבת להיות הפרדה הרמטית בין בית הנבחרים לממשלה. ושוב בשביל לקיים הלכה למעשה את ההפרדה ההרמטית הזאת יש לעקור כל סתירה בין האינטרסים של הצדדים המעורבים בעניין. מכאן נגזר עיקר העיקרים של הפרדת הרשויות בממשל דמוקרטי. 

הפרדת רשויות השלטון היא עיקרון דמוקרטי הדוגל בפיצול סמכויות השלטון לרשויות נפרדות ועצמאיות כדי ליצור איזון בין הרשויות ולמנוע ריכוז יתר של הכוח השלטוני בידי רשות אחת, וזאת לצורך השמירה על הדמוקרטיה ועל חירות הפרט והכלל. 

כך כתוב בספר וכך אמור להיות. חייבת להיות הפרדה מוחלטת בין הרשות המחוקקת למבצעת כדי שהראשונה תוכל לפקח על השנייה. בשביל שתוכל לעשות את העבודה שהציבור הטיל עליה. 

בפועל אין שום הפרדה בין המחוקקת למבצעת וישנו אינטרס מובהק ומשותף בין הצדדים המעורבים בעניין: לשמור על שלמות הקואליציה היינו על שלמות הממשלה שלא תיפול ולאופוזיציה ממילא אין שיניים לפקח על הממשלה או להפילה כי אין לה רוב. שרי הממשלה וראשה חברים באותה הכנסת או בוסים לנורבגים שעושים את דברם, אבוי למי שיפצה פיו. 

לא הייתי אומר כי אלה סתירות מהותיות או עקרוניות כי ברגע שאתה מצמיד לסתירה שם-תואר פותח פתח לפרשנות, אבל כאן אין מה לפרש כאן יש סתירה כגון סתירה בין הגדלים, אחד אומר כי כדור הארץ הוא גרגר אחד מתוך חול הים וזה היחס בין הגלקסיה לכדור הארץ, ושני סותר את דבריו ואומר שגודל כדור הארץ כגודל הגלקסיה. אותם ממדים אותו דבר. אותו גודל אותו רוחב עובי ועומק. זה מה שטוען המחוקק הישראלי: אין סתירה בין האינטרסים של הצדדים המעורבים בעניין. ובשביל לא להשאיר את הדף ריק ממשיך וטוען בתוקף כי הוא מפעיל פיקוח הדוק על הממשלה וישנה הפרדה מוחלטת בין שתי הרשויות. סתירה אתה אומר? לא אין סתירה. 

אני חוזר בשלב זה לידידי חכם השבט מהפירמידה לעיל ושואל אותו: תגיד בכנות איך אתה משבץ את כל הסתירות האלה בתוכנית הגרנדיוזית שלך להוצאת גורם ההכרעה מידי הרוב הנבער והחזרתו יענו בחסות הדמוקרטיה לידיכם המורמים מעם שנולדתם להנהיג. הוא מסמיק מהמחמאות שהרעפתי עליו ועונה לי בכנות: כידוע לך 'דמוקרטיה' היא שלטון העם. הווה אומר כי עם הארץ הנבער מבקש לקחת את שרביט ההנהגה מידינו – מידי אנשי הצמרת, איש איש ותחום ההנהגה שבאחריותו, ולהעביר את השרביט לידי קבוצה מקצועית שתעבוד בשביל הרוב הנבער ותקיים את המתווה שלו, הכלכלי המדיני החינוכי החברתי הדתי... המבנה של הפירמידה יהפוך לאחר שנות דור למפעל המתמחה בביצוע המתווה הכללי של הרוב ועליו יפקח איש אחד מטעם אותו רוב כסיל ונבער. הסיכוי שלנו לחזור לפירמידה ישאף לאפס זולת המקצוענים מאיתנו שיעמדו למבחן התוצאה וידעו להוציא את המתווה עליו החליט הרוב מהכוח אל הפועל. רק המיעוט המקצועי יזכה לעבוד במפעל של הרוב. זו משמעות שלטון העם, 'הדמוקרטיה'. 

או אז הגיע הרעיון הגאוני שלי לברוא יש מאין בתוך המסגרת הדמוקרטית פרצה שרוב דיירי הפירמידה יתגנבו ממנה מבלי שאיש ישים לב אליהם. לפרצה הזאת קראתי 'הדמוקרטיה הפרלמנטרית'. מה יותר דמוקרטי, אמרתי לרוב הנבער, מאשר ממשלה שרוב פרלמנטרי ירכיב אותה שרוב נציגי העם ירכיבו אותה. הרוב הנבער הנהן בראשו לאות הסכמה עם הרעיון הדמוקרטי הנכסף ולא שם לב כי במהלך הזה הוצאתי שוב מידיו את גורם ההכרעה והחזרתיו לידינו אנו המורמים מעם שנולדו להנהיג. במהלך הזה, בנוסף, חיברתי בין האינטרסים המשותפים של שתי הרשויות המחוקקת והמבצעת כי ללא החיבור אין לאיש מאיתנו סיכוי לחזור ולשלוט. 

יש הבדל בין רוב פרלמנטרי לרוב העם. יש הבדל בין הכרעה של רוב פרלמנטרי להכרעת הרוב של העם. העם לא יכול להכין הצעות חוק ולהכריע בהן לכן הוא שולח את נציגיו לכנסת שיכריעו בשאלות וחוקים מקצועיים, שיכינו אותם ויכריעו בהם. אבל העם כן הוא יודע להכריע בשאלות לאומיות, מדינת כל אזרחיה או מדינה יהודית, להתנגד או להסכים למדינת טרור לידינו, כלכלה חופשית או סוציאלית, חינוך עם ארומה יהודית או במנותק ממנה, לספח את ההתנחלויות או להתנתק מהן, מי זאת מדינת ישראל, איך היא אמורה להיקלט בעדשה הלאומית של הרוב המוחלט של עם ישראל, מה הם גבולותיה, ללכת ימינה או שמאלה. 

לכל העמים שאלות לאומיות מעין אלה ובמיוחד לעם ששב למולדתו שעודנו כותב את סיפור תקומתו, עודנו כותב באותיות של דם. עם ישראל בקיא מכל העמים בשאלות האלו ויודע להכריע בהן. שמונים אחוז מעם ישראל נכנס תחת אותו מכנה משותף של תשובות ברורות לשאלות אלה. כן ישנן הכרעות ברורות בשאלות האלה ושייכות לרוב המוחלט. 

אבל דיירי הפירמידה רוצים למשול להכריע להחליט לפסוק לשלוט לגמור-אומר לקבוע. הם רוצים לעשות את זאת, הם לא העם. כך נולד הרעיון הדמוני של רוב פרלמנטרי שיסמיך ממשלה גם ירכיב אותה גם יבטיח את הישרדותה גם יפקח עליה גם יחוקק חוקים בשמה. זו הפירצה היחידה שתשמוט את גורם הכרעת הרוב מתחת המכנה המשותף הגדול ביותר של העם ותעביר את ההכרעה לידי קבוצות שעטנז שיקטינו כמה שיותר את המכנה המשותף הגדול הזה ויהפכו אותו לכמה שיותר מצומצם עד להעלימו כליל מתחת פני האדמה וזאת בשם הדמוקרטיה. עיינו בקואליציה האחרונה של הממשל הישראלי. עיינו בשאלות הלאומיות שהעם יודע להכריע בהן- מה איתן.

באופן הזה חיבלו באחדות הלאומית וברצון הלאומי. באופן הזה הפרידו בינינו בין אחים בין שמונים אחוז מהעם. היינו פלג אחד והפכנו להרבה פלגים. לדתיים חילוניים מסורתיים אתאיסטים לאומיים לאומנים קיצוניים שמרנים דעתנים, כך לקחו מאיתנו את הזכות לבחור, להתוות, כך לקחו מאיתנו את הדמוקרטיה את הרעיון האנושי הזה. 

אלה הם בני העוולה הנאצלים מעם, המורמים מעם שנולדו למשול. אלה הם הפוליטיקאים שהסיטו את הרעיון הדמוקרטי היפה ממקומו הטבעי ושמו במקומו שלא כדרך הטבע את הרעיון המהופך תחת הכינוי המטעה בעליל 'דמוקרטיה פרלמנטרית'. שיטת ממשל זו נהוגה כמעט בכל המערב הצבוע אך אותותיה האלימים פוגעים יותר במולדת הישראלית שעודנה מספרת את סיפור תקומתה  וכותבת אותו באותיות של אש ודם.

בני העוולה הם הפוליטיקאים שלנו היושבים בכנסת ובממשלה, בחברות הממשלתיות ומרכזי השלטון המקומי, הם הימין השמאל והמרכז, הדתיים החילוניים והאתאיסטים. עם שרוצה לשלוט בגורלו יעקור את שיטת 'הדמוקרטיה הפרלמנטרית' מהיסוד וזאת יעשה מהרחוב לא מבית הנבחרים כי סביר שהנבחרים יתנגדו למהלך בכל הכלים העומדים לרשותם, והמתנגדים יהיו מכל קצוות המפה הפוליטית ימין ושמאל כאחד.

                                                       ________________________________