השפלה לאומית

תסריט האמים של הוויתור על הקומה הזקופה שייחלנו לה אלפי השנים לא התחיל אתמול בלוד ולא ביפו ועכו, הוא גם לא התחיל בתל רומדיה עם אלאור אזריה, זה התחיל מזמן.

זעקי מולדת אהובה
 ▪  ▪  ▪

אני חושב שהמדיניות הישראלית שבלשון מכובסת נקראת 'הכלה' מחקה בהרף עין יהדות שהתהלכה סוף סוף בעולם בקומה זקופה. ברגע אחד, ממש ברגע אחד חזר היהודי ללכת בעולם בפחד שמא יגלו את יהדותו ויענישו אותו עליה. ההשפלה הזאת, נמיכות הקומה הזאת שבה ללוות את היהודי באשר הוא שם, גם בארץ, בעיקר בארץ. הסרת המזוזה מדלת הכניסה שמא יזהו אותם כיהודים בלא מעט בתי אב יהודים בלוד ובעכו הקרינה על כל יהדות העולם ובעיקר הקרינה על האנטישמים ונתנה את האות לתקומתם. האצבע המשולשת שהונפה כנגד שורה לא קצרה של מגבניקים חמושים שהכילו אותה, התמונה הזאת ועוד הקרינה על כל העולם ששב לזהות את היהודי הקטן שלו, המוטרד הפחדן שהולך בזריזות ברחוב שמא יזהו אותו וירביצו לו.

למעשה יש היגיון גדול באימוץ מדיניות ההכלה. ומה זו בדיוק הכלה? תודה ששאלתם. זה קורה כאשר אתה נתקל באירוע שיש להגיב עליו אבל אתה מחליט לא להגיב כי עצימת העין במקרה דנן תניב תוצאה טובה יותר מהתגובה המתבקשת. מעסיק יכול לעצום עין מגניבה של עובד שלו כי פיטורי העובד יעלו לו יותר מהגניבה עצמה. אבל אין זו אלא המשמעות הספרותית למונח 'הכלה'.

ישראל הגיעה מזה זמן למסקנה כי מדיניות ההכלה חוסכת לה הרבה צרות בזירה הלאומית ובעיקר הבינלאומית. הבעיה היא כי ההיגיון הזה נכון כי לגינוי ישראל בזירה הבינלאומית מחיר מדיני ובעיקר כלכלי, אז אנחנו נכיל כמה טיפטופים של רקטות על הדרום אבל בינתיים ישראל מתפתחת ומשגשגת. אז שוטרי מגב יתאפקו ושלא יגיבו על כל התגרות אם המחיר הוא הבערת הר הבית וסכנת ההתלקחות על כל הנלווה אליה. אני מאמין כי בכל תדריך למגבניקים בחברון, ביו"ש ובעיקר בהר הבית המונח איפוק הוא פק"ל.

לאחר פרשת אלאור אזריה המונח 'איפוק' קיבל משנה תוקף: כדאי מדינית ומשפטית להתאזר באיפוק ולא להגיב על כל התגרות; כדאי לסיים את השירות בשקט. תן לסיים את השירות בשקט, הכבוד הלאומי יכול לחכות, אינני הגבאי הלאומי של קופת הכבוד הלאומי ולא צריך להיות מונח על כתפיי הצרות. כך אומר כמעט כל חייל לעצמו; כל חירניק ובעיקר כל מגבניק.

לפני שניפרד אני רוצה לספר לכם משהו אישי. אני יליד סוריה יצאתי ממנה מבוגר יחסית הייתי בן 19. אין זה סוד כי עברתי שם הרבה השפלות על רקע היותי יהודי מנעירותי ועד היום האחרון בסוריה. רדפו אותי בתור ילד כנופיות רחוב של נערים והיו רחובות מסוימים שלא עוברים בהם כי שם גרים הנערים שעלולים להיתקל בהם. גם בתור בוגר עברתי לא מעט השפלות על רקע יהדותי. היית צריך למלא טפסים ארוכים ולהפקיד אותם במח' האחראית על היהודים במוחבראת אם ברצונך לנסוע מעיר לעיר, מחלב לדמשק. היית צריך להפקיד את הטפסים חודש מראש לפני הנסיעה ולהמתין לאישור המיוחל אם וכאשר ינתן. מיד עם הגיעך לעיר הנמענת עליך להתייצב במח' היהודים של המוחבראת להודיע על מיקומך בעיר וגם לחזור מידי יום בשעת ערב לא מאוחר משעה מסוימת לחתום על טופס נוכחות.

אני יכול למלא הרבה שורות ועמודים על מהות ההשפלות שעברתי בחלב על רקע היותי יהודי, אבל ולמרות כל זאת היתה נוכחות תמידה וברורה לקוד מסוים ששרר באוויר ברגע האקט של ההשפלה. שנינו ידענו, גם אני גם המשפיל שלי, שאני שייך למדינת היהודים החזקה באלפי מונים מהמדינה שלו ומכל מדינות ערב גם יחד. אמנם כרגע הוא משפיל אותי אבל שנינו מכירים בעובדה ברורה כשמש: אני הוא החזק מבין השניים וההשפלה שאני חווה נסיבתית לא יותר.

היותי יהודי גאה השייך למדינה בעלת קומה זקופה, היתרון הברור הזה נלקח ממני בהרף עין, ממש לפני ימים. כמוני כל יהודי העולם מרגישים. אם מישהי מלוד הסירה את המזוזה שלה שמא יזהו אותה הערבים כיהודיה בלוד, בעיר לוד, למה שיהודיה בלונדון לא תסיר את המזוזה שלה ליתר ביטחון. אם ערבי בהר הבית מניף אצבע משולשת לשורה ארוכה של שוטרי מג"ב כאשר מישהו מאחוריו מסריט את שורת המגבניקים שמסיטים את הראש מהמצלמה ומתאפקים, למה שבחור יהודי במנהטן יגיב על אצבע זו או אחרת או על בוקס זה או אחר.

תסריט האימים הזה של הוויתור על הדבר היקר ביותר שהיהודי באשר הוא הגיע אליו מזה אלפי השנים, הוויתור על הקומה הזקופה שייחלנו לה אלפי השנים, התסריט הזה לא התחיל אתמול בלוד ולא ביפו ועכו, הוא גם לא התחיל בתל רומדיה עם אלאור אזריה, זה התחיל מזמן. התסריט הזה התחיל מאז שהמנהיגות המדינית גילתה את העוקץ במדיניות ההכלה. זה התחיל מאז שישראל הגיעה למסקנה כי מדיניות ההכלה חוסכת לה הרבה צרות בזירה הלאומית וגם הבינלאומית. זה התחיל מאז שגילינו את המשוואה המתמטית הנכונה אגב – כי אם עלינו לשלם עבור השקט המדיני בזירה הבינלאומית כך שהעולם יתן לנו לחיות בשקט מבלי גינויים וחרמות, אזי מטבעות האיפוק וההכלה זה גרושים של ממש בהם אנו קונים סחורה איכותית במחיר מבצע. נכיל. נתאפק.

אבל טעיתם הפעם, טעיתם בחשבון. המתמטיקה שלכם הפעם פישלה. שמתם את כל הז'טונים של עם ישראל לדורותיו על השולחן והפסדתם את הכל, הפסדתם את הכבוד הלאומי שייחלנו לו אלפי השנים. כשפנינו מזרחה לירושלים והתפללנו- התפללנו עבור השבת כבודנו הלא היא מהותנו. הישגתם את הסמפטיה הבינלאומית אך הפסדתם את הקומה הזקופה היהודית, הניתוח הצליח אבל החולה מת.

                                                       ________________________________