ישראל פייק דמוקרטיה

האכילו אותנו לוקשים כאשר מכרו לנו כי 'קואליציה' כמונח משקפת את ערך הרוב, ואכן כולנו הסתכלנו עליה ביראת כבוד וראינו בה מטרה קדושה המייצגת את שילוב הזרועות ואיחוד הכוחות. מכרו לנו בעורמה שהקואליציה מייצגת את משוואת הרוב כך שככל והקואליציה גדולה יותר כך ייצוג הרוב בתוכה מבורך יותר ודמוקרטי יותר, אולם ההפך הוא הנכון: ככל והקואליציה רחבה יותר כך 'הכרעת הרוב' מתכווצת יותר ולא פעם נעלמת כאיננה.

▪  ▪  ▪

 

הבעיה האמיתית שלנו היא כי ישראל אינה דמוקרטיה כי אם סמי-דמוקרטיה ולדעתי עדיף כל משטר אחר בעל סימן היכר שניתן לזהות כך שהאזרחים יבינו על איזו קרקע עומדים. גם דיקטטורה עדיפה בעיני על משטר כזה כי בכוחה של דיקטטורה להעיר את מוטיב ההתקוממות, להעיר את העם שלא ישאר בתרדמתו. העם בארץ יושן בבטחה ביודעו כי הוא נמצא תחת ממשל דמוקרטי והיא לא. 

העקרון הדמוקרטי החשוב ביותר מופר בישראל ואני מדבר על עקרון הכרעת הרוב, שרצון הרוב יכריע. ההכרעה הזו עבדה בשנים הראשונות של קום המדינה ולמעשה רק בזכות העקרון הזה קמה המדינה כי השלטון ביצע את רצון הרוב. עד שבא האנטי-דמוקרט הראשון והסיט את העקרון הזה ממקומו בתואנה כי טוב ייצוג הרוב מהכרעת הרוב; זה מקור הרעה חולה בדמוקרטית 'הכאילו' של ישראל. גם עקרון הפרדת הרשויות הופר בהמשך כי ע"פ מודל 'הכאילו' המקובל בארץ, הרשות המחוקקת היא שותפה טבעית לרשות המבצעת במבצע העל להקמת הממשלה. שתי הרשויות שאמורות לפקח אחת על השנייה שותפות בפרויקט החשוב של הקמת הממשלה.

יורשה לי לחתור לעובי הקורה. בדמוקרטיה אמיתית ישנן שלוש רשויות ושני עקרונות יסוד. שלושת הרשויות הן: הרשות המחוקקת- הכנסת, הרשות המבצעת- הממשלה, והרשות השופטת. שני עקרונות היסוד של הדמוקרטיה הם: עקרון 'הכרעת הרוב' ומשמעותו פשוטה: שהרוב יכריע, 3 נגד 2 שלוש מכריע. היסוד השני הוא עקרון "הפרדת הרשויות" המבטיח למנוע ריכוז כוח בלעדי בידי רשות אחת ובעיקר למנוע יצירת מצב של ניגוד עניינים. ניגוד עניינים מובהק כזה, למשל, הוא כאשר חברי הרשות המחוקקת שהם חברי הכנסת יהיה להם עניין להגיע לשלטון ממניעים אישיים ועלולים להקריב את היסודות האמונים עליהם למען הכיסא ותאוותם האישית, ואני מדגיש זו דוגמא אחת מיני רבות למצב נתון של ניגוד עניינים ועקרון 'הפרדת הרשויות' נועד למנוע צרה צרורה כזאת. 

אם כן דמוקרטיה אמיתית אמורה להתנהל באופן כזה: העם בוחר במודל מדיני וכלכלי שמישהו מהנבחרים מייצג והנבחר מקים ממשלה שתשקף את הכרעת הרוב ותיישם את המתווה המדיני והכלכלי של בוחריו. לציין כי ממשלה מקצועית כזו אינה אמורה לקבל את אישור הכנסת כי העם כבר נתן לה את קולו ומשימתה איפא לבצע את המתווה שעליו נפלה הכרעת הרוב, לכן היא נקראת ממשלה מקצועית. 

בד בבד העם בוחר את 120 נציגיו ושולח אותם לכנסת שיחוקקו בשמו את החוקים כאשר ההכרעה בהם תהיה גם ע"פ עקרון 'הכרעת הרוב' ללא שום זיקה לשום אינטרס אישי או דיל שלטוני, כי הרי הממשלה אינה צריכה את קולותיהם בשביל לשרוד, העם כבר נתן לה את קולו. אם כן המשימה המקורית של הרשות המחוקקת היא לפקח על הממשלה המקצועית שתקיים את מתווה הכרעת הרוב ולא תחרוג ממנו. למשל ראש ממשלה ימנית לא יוכל להקפיא את הבנייה בירושלים או ביו"ש כי הדבר נוגד את המתווה שנשלח לקיימו, מאידך ממשלת שמאל לא יכולה לספח את השטחים כי גם זה נוגד את המתווה שלה, ומי שאמור לפקח על מתווה הממשלה הם חברי הכנסת. 

זהו. זה המודל של דמוקרטיה אמיתית ואינני מצביע על מודל האידיאה האפלטוני, אני מדבר על מודל דמוקרטי רגיל; אין רגיל מזה. בפועל וכפי שציינתי לעיל, בא מישהו שקרא לעצמו דמוקרט ובפועל הוא אנטי-דמוקרט והסיט את עקרון 'הכרעת הרוב' ממקומו בתואנה כי טוב ייצוג הרוב מהכרעת הרוב, וזה בעינו מקור הרעה חולה בדמוקרטיית 'הכאילו' של ישראל. כך נולדה שיטת הקואליציה המייצגת לכאורה את עמדת הרוב. היא שמה את העמדות השונות של ציבור הבוחרים במיקסר, סוגרת היטב ומפעילה אותו. 

ההבדל בין הכרעת הרוב לעמדת הרוב סמוי אך מהותי: 'הכרעת הרוב' היא הכרעה של רוב אזרחי המדינה, אולם אין שיטה שיכולה לשקלל את 'עמדות הרוב' אפילו לא את עמדות המיעוט. אתה לא יכול לקחת את העמדות השונות של ציבור הבוחרים, לרקוח אותן ולעשות מהם תערובת אחת. מאידך אתה יכול לעשות כן אם תנטרל את העמדות השונות, תבטל אותן או תחליף אותן באחרות. כלומר אם תחליט לבגוד בציבור ששלח אותך לייצג את עמדותיו. 

יש מונח שנקרא 'עמדת הרוב' ועוד אחד שנקרא 'עמדות הרוב'. 'עמדת הרוב' היא בעצם 'הכרעת הרוב', אולם 'הכרעת הרוב' אינה יכולה לייצג את 'עמדות הרוב' כי כל עמדה סותרת את אחותה ומושכת לכיוון אחר.   

האכילו אותנו לוקשים כאשר מכרו לנו כי הקואליציה כמונח מייצגת את ערך הרוב, ואכן כולנו הסתכלנו עליה ביראת כבוד וראינו בה מטרה קדושה המייצגת שילוב זרועות ואיחוד כוחות. מכרו לנו בעורמה שהקואליציה מייצגת את משוואת הרוב כך שככל והקואליציה גדולה יותר כך ייצוג הרוב בתוכה מבורך יותר ודמוקרטי יותר, אולם והלכה למעשה ההפך הוא הנכון: ככל והקואליציה רחבה יותר כך 'הכרעת הרוב' מתכווצת יותר ולא פעם נעלמת כאיננה. לא פעם "הכרעת הרוב" עוברת אונס קבוצתי לאור היום, כי עבור חיבור המפלגות השונות בדעותיהם מגמישים את הדעה הרווחת של המפלגה הגדולה ומוותרים עליה. 

כך התערבבו להם היוצרות. הרשות המבצעת נספגה ברשות המחוקקת והחגיגה התחילה. כך צמח דור אובד עצות מבולבל שאינו מכבד את הכרעת הרוב כי אינו מכיר אותה. כך נבט דור מוכה תימהון שאינו מבין את הקשר בין הכרעת הרוב לרצון הרוב. כך הדמוקרטיה אבדה לנו בין הידיים. 

כך יצרה השיטה הקלוקלת את מנהיגינו שהלכו לחפש את הקואליציה הרחבה בשביל למשול בשם הרוב ולייצג את רוב חלקי העם – דבר שמעניק לממשלה גושפנקא דמוקרטית לכאורה, כי הרי מדובר בייצוג הרוב. אבל מה עם הכרעת הרוב? מי חושב עליה. הכרעת הרוב נפלה בין הכיסאות, ובינתיים מנהיגינו עסוקים בכריתת בריתות ביניהם, נגד המדיניות המוצהרת או כמעט נגדה, מוותרים מוחלים או נסוגים, מנצלים מרוויחים או מפסידים, מחלקים כסאות ועושים שמיניות באוויר בשביל להקים קואליציה שתבטיח את הרלוונטיות שלהם. בעשייה הזו הכל מותר גם לסחוט גם להיסחט. במלאכת הקודש זו מותר לוותר על כל העקרונות או על חלק מהם. עקרון המנחה הוא להגיע לקואליציה שתרשה להם למשול בשם העם ולהתקרב ככל הניתן לסיר הבשר, לכבוד הדמוקרטיה ההזויה שלנו ולתפארת מדינת ישראל.

                                                                               _______________________________