מתמטיקה ישראלית

אין היום ימין ושמאל – יש תבשיל מוזר שאיש לא יודע איך לאכול אותו. ליכוד כחול לבן יש עתיד ואפילו ימינה חד הם אין שום הבדל רעיוני ביניהם. השמאל והימין התפוגגו ונטמעו בתערובת מוזרה שהתחלקה לקבוצות אינטרסים הנקראות במרמה 'מפלגות'

מתמטיקה ישראלית
▪  ▪  ▪

 

אין קשה מזאת מאשר לפנות לאיש ולהגיד לו בפרצוף: אתה חסר זהות. אין בשורה רעה מזאת ואני הולך היום להיות המבשר האיום שבא להגיד לרוב המוחלט של הציבור הישראלי: אין לאיש מכם זהות פוליטית. אין לאיש מאיתנו רעיון לאומי או נטיה כלשהי לרעיון לאומי פטריוטי הקשור ללאום הישראלי – משהו שאפשר להגיד עליו מובהק בעל משמעות כלשהי. אפילו רעיון הזוי תלוש מהמציאות אין לנו; אנו חסרי זהות רבותי. 

שמעתי היום מאיש שמאל פרוגרסיבי את המשפט "אגף שמאל ואגף ימין היו פעם. היום הכל התערב והיה לאחד". הסכמתי איתו ואני מקדיש לו את המאמר הזה. אכן היו היה פעם ימין ציוני ושמאל ציוני. המשותף ביניהם היתה הציונות, שני האגפים רבו ביניהם: מי אוהב יותר את הארץ מי תורם לה יותר, מי מוכן להקריב עבורה יותר. ההבדל בין הימין והשמאל היה רעיוני גרידא, כיצד שומרים על ארץ ישראל וכיצד משמרים את הייחוד היהודי בה.

הימין נטה לרעיון השמירה על הארץ והשמאל נטה לרעיון הייחוד היהודי של הארץ. הימין היה מוכן לבלוע את בעיית אזורי הצפיפות הערבית בתוכו בשביל לקיים את עקרון השמירה על שלמות הארץ, והשמאל היה מוכן לבלוע את בעיית הוויתור על שלמות הארץ לטובת הייחוד היהודי, לקיים מה שנאמר 'עם בדד ישכון'. 

אני חייב להסכים עם הניתוח המבוסס על הטמעת המציאות: העם הישראלי עבר בשבעים שנות עצמאותו תהליך מסוים במהלכו הימין והשמאל התערבבו והיו לתערובת אחת. אין היום ימין ושמאל – יש תבשיל מוזר שאיני יודע איך לאכול אותו. ליכוד כחול לבן יש עתיד ואפילו ימינה חד הם אין שום הבדל רעיוני ביניהם. 

מהעבר השני נותרו המפלגות המגזריות נעדרי הרעיון הלאומי שמאז ומתמיד עצם קיומן נגזר מרעיון השמירה על המגזר שלהם ואני מדבר על 15 המנדטים החרדיים שמוכנים ללכת באש ובמים עם מי שמשיג את הכסף עבור המגזר שלהם. כברת דרך הלכו עם השמאל ואחר כך עברו לימין, תנודות אלה הן נגזרת מטקטיקה לא מרעיון ובטח לא מעקרון. הם שווים 15 מנדטים ומהווים 13% מהקבוצה הישראלית.

עוד 15 מנדטים שייכים לקבוצה הערבית-ישראלית, זו המפלגה 'המשותפת' של היום שמתנודדת בין הזהות הישראלית לזהות הערבית. גם היא נעדרת רעיון לאומי ישראלי מלבד השמירה על זכויות העם הפלסטיני שמבחינה לאומית שייכים לו, אך מכל יתר הבחינות טוב להם להשתייך לעם הישראלי הפורח והמשגשג. הם נקרעים בין שני הקוטבים האלה וגם הם מהווים 13 עד 15 אחוז מהקבוצה הישראלית.

אם במתמטיקה עסקינן יש להצביע על עוד קבוצה שולית קטנה שנרקמה משאריות השמאל הישראלי, זה שפעם היה חרד ליהדות ארץ ישראל והיה מוכן לוותר על חלקי הארץ הטובה למען זאת, אך ברבות הימים השמאל והימין עם הרעיונות המקוריים שלהם התפוגגו ונטמעו בתערובת מוזרה שהתחלקה לקבוצות אינטרסים אישיות הנקראות במרמה 'מפלגות'. תוך כדי תהליך ההתפוגגות נתלשה מהשמאל קבוצה קטנה שכעסה על דהיית השמאל ובתגובה הקצינה את עמדותיה והרחיקה לכת עד למקום שאין לו קשר וחצי קשר עם הרעיון המקורי של השמאל. אמור מעתה, כך השמאל הפרוגרסיבי הכעוּס, אנו לא מוותרים על חלקי הארץ הטובה כי אם נסוגים ממנה לטובת בעליה המקוריים. 

בערוב הזמן גם מוטיב הנסיגה התפתח והפך למשהו אחר שנקרא 'זכויות העם הפלסטיני'. אמור מעתה, כך השמאל המתפתח, אנו שומרי הסף של זכויות העם הפלסטיני, לא ניתן יד לכיבוש ולגזילת אדמות לא לנו. הקונפליקט שהקשה עליהם לא היה במחוז חוסר הזהות כי אם במחוז ההיגיון הפשוט שהתכחשו לקיומו; כי אם עלינו להחזיר את האדמות לבעליהם מה יהיה עם אדמות ת"א יפו עכו ונצרת.

נותר לציין כי הקבוצה התמהונית הזו שנקראת בטעות שמאל ישראלי מהווה 4 עד 5 אחוז מהקבוצה הישראלית וחמשת המנדטים שלה נמצאים בסכנת הכחדה כדוגמת מפלגת העבודה שהתפוררה לאיטה עד שנכחדה בגלל שני המרכיבים שנעדרו גם ממנה: חוסר זהות וקונפליקט שלא הצליחו להתמודד עימו: אם צו המוסר מורה לנו להחזיר את האדמות ששדדנו מבעליהן- מה דין יתר האדמות ששדדנו ב-48 ו-67, ובכלל כיצד אנו מקבלים את הזהות הלאומית שלנו שהמתווה שלה עוצב על פני שנות קיומנו מ-48 עד 67. 

היום בדיון פנימי מישהו העיר "תפסיקו להעמיס כל דבר על השמאל. ומה עושה הימין? אם השמאל היה בשלטון הוא היה מגיב על שריפת אדמות המדינה ולא יורה כשפן על החולות. מי עשה את מבצע אנטיבה, מי הלך לתוניס לחסל את אבו ג'יהאד, הכל מעשה השמאל. ואני ימני בדם. אבל זו האמת לאמיתה". עניתי לו בערבית "كلامك ذهب يا ايلي", הוא חבר שלי מאז ימי חלב ובעברית: "כל מילה יא אלי". או אז מישהו העיר: "זאת אומרת אלברט, אם היית בארץ בבחירות לא היית בוחר ליכוד. זה נכון?" עניתי לו: "הייתי בוחר ליכוד מבחינת הרע במיעוטו". ואני אוסיף לתשובתי זו כמה מילים לסיום הרעיון הכללי שהעלתי לעיל.

אין היום ימין ושמאל. ליכוד כחול לבן יש עתיד ואפילו ימינה חד הם אין שום הבדל רעיוני ביניהם. אין שום הבדל משמעותי בין גנץ לפיד נתניהו בנט או יעלון. גם בנט היה מוותר בינתיים על הריבונות ביו"ש לטובת הסכם שלום יפה עם האמירויות ובחריין. גם יעלון היה בוחר להתעלם מבלוני השריפה של העזתים כי בהעדר עקרונות הקו המנחה הוא לשמור על שקט תעשייתי ולא להבעיר את האזור. אולי בטקטיקה יש הבדל בין האישים אבל ברוח כולם שווים. אשר על כן ובמקרה סדומי כזה של חוסר זהות לאומית, של חוסר רעיון לאומי פטריוטי הקושר את העם ללאום שלו – אני בוחר באיש המקצוע הטוב ביותר. אני בוחר בנתניהו כברירת מחדל. 

                                                                        ________________________________