מה בין ראש ממשלה ליתר אנשי ציבור

שני מיליון ומאתיים אלף אזרחים הטילו ספק ביושרת היועמ"ש ובמטרותיו שהחליט בהמלצת הפרקליטות להאשים את נתניהו בשוחד והפרת אמונים

יושרת המערכת המשפטית מוטלת בספק
▪  ▪  ▪

ישנו היגיון בהשעיית אנשי ציבור שיש חשדות נגדם מכל תפקיד ציבורי עד אשר יתברר דינם. השאלה מה ההבדל בין ראש ממשלה ויתר אנשי ציבור, למה האיפה ואיפה, למה דווקא ראש ממשלה התפקיד העדין מכולם חסין מהשעיה כזאת בניגוד ליתר אנשי הציבור. החוק בנידון ברור כשמש: ראש ממשלה מכהן או נבחר הנאשם בשוחד והפרת אמונים יכול להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה עד לפסק דין חלוט במשפטו; יצא אשם יסתלק מתפקידו יצא זכאי ימשיך בו. המחוקק אמר ברורות את מילתו ולא השאיר שום שיקול דעת לשופט והשאלה: מדוע, מה בין ראש ממשלה לנבחר ציבור אחר, זו השאלה שהרבה אנשים מתחבטים בה ובצדק.

אני חושב כי כוונת המחוקק היא לא לתת חסינות לראש ממשלה הנאשם בשוחד והפרת אמונים, אלא לתת לו חסינות מפני התלכדות משפטית פושעת שחברה יחד כדי להדיח ראש ממשלה נבחר. השאלה כיצד עלה בראש המחוקק היתכנות מצב כזה! כי הרי למי נתונה היכולת להתנכל משפטית לראש ממשלה עד כדי להטיל עליו אשמת שווא? לפרקליטות וליועץ המשפטי של הממשלה היכולת הזו, היתכן איפא כי שני המוסדות הללו יחברו יחדיו לדבר עבירה כה חמור? להדיח ראש ממשלה נבחר? להעליל ולהטיל עליו אשמת שווא במטרה להדיחו?
התשובה בתמצית ובפשטות כן, כן רבתי, יתכן גם יתכן. המחוקק ניסח את התשובה הזאת והטיל את הספק הזה וזה לא ספק של מה בכך, זה ספק עצום שרק ראש בעל דמיון פורה יכול לחשוב עליו. שהפרקליטות גם היועמ"ש יחברו יחדיו לבצע מיגה-עבירה נגד העם והדמוקרטיה. אבל למחוקק ולכל האצבעות שהורמו בעד החוק הדמיוני הזה כן היה ראש דמיוני פרוע שהרחיק לכת עד למחוז המיגה-פשע והחליט לתת חסינות משפטית לראש ממשלה נבחר, שיכול ובעוד מאה שנה מהיום יתרחש סיוט דמיוני כזה שבמהלכו תחבור הפרקליטות ליועמ"ש לבצע מיגה-עבירה שכזו. זה היה דבר המחוקק. זה היה הבסיס המשפטי והרעיוני לחוק החסינות של ראש ממשלה הנאשם בשוחד: על בסיס התרחיש הדמיוני הזה שיכול ויתרחש אחת למאה שנה.. שהמערכת המשפטית תרד לתחתית ותנסה באמצעות השוט המשפטי שבידה לגנוב את דעת הציבור ולשדוד ממנו את הבחירות ואת הדמוקרטיה ואת ראש ממשלתו ואת כל אשר לו.
זה לשון החוק שכנסת ישראל חוקקה לפני מעל לעשור והנה לא הרחקנו עד למאה שנה, רק מספר שנים חלפו מאז שנחקק החוק והנה ישראל נקלעה לאותו תרחיש משפטי מדויק ודמיוני שעבר בראש המחוקק: שני מיליון ומאתיים אלף אזרחים ישראלים בשנת 2020 נתנו את קולם לבנימין נתניהו לראשות הליכוד והממשלה למרות ועל אף כתב האישום שמככב בו. שני מיליון ומאתיים אלף אזרחים הטילו ספק ביושרת היועמ"ש ובמטרותיו שהחליט בהמלצת הפרקליטות להאשים את נתניהו בשוחד והפרת אמונים. התרחיש הגרוע מכל הגיע איפה לפתחנו אנו אנשי שנות האלפיים במדינת ישראל, כלשונו וכדמיונו הפורה של המחוקק באופנו המושלם ומרחיק הלכת עד לכדי הדמיון. בנימין נתניהו ראש הממשלה הנבחר נאשם על-ידי היועמ"ש באשמת שוחד והפרת אמונים, ובמקביל הרוב היהודי המכריע בישראל משוכנע כי נתניהו נאשם באשמת שווא בעצת חבורה של מיגה-פושעים המנסים לגנוב את הדמוקרטיה הישראלית מהעם. זה לשון 2,200,000 אזרחים ישראלים. לאזרחים הללו ולזמן הזה כיוון המחוקק והחוק שלו. זה מקור ההבדל החוקתי בין ראש ממשלה ליתר אנשי ציבור בעניין ההשעייה.

 ________________________________