האמת דְּכֹלָּא בָהּ

יום שלישי, 21 באפריל 2020

לכבוד

נשיאת ביהמ"ש העליון

כבוד השופטת אסתר חיות

ירושלים

שמי אלברט שבות, ממוצא חלבי, ברחתי מסוריה בשנת 80 הייתי בן 18. ולא על שום מה פתחתי את פנייתי בציון מוצאי כי אם יש משהו שיכול לבטא את מהות החופש והדמוקרטיה הרי זו הפנייה הזו שכותב ומפנה לנשיאת בית המשפט העליון של ישראל. הפנייה הרשמית האחרונה שניסחתי בסוריה הייתה בקשה רשמית לביקור בדמשק והופנתה למח' המוחבראת הסורית. גם בסוריה, גברתי, ישנם בתי משפט ומוסדות ואירגונים וחוקים ואחד משלושת סמלי המדינה הוא סמל הדמוקרטיה. מהר מאוד למדתי, בהגיעי ארצה, את ההבדל המהותי בין דמוקרטיה לדמוקרטיה ובין מוסד למוסד כי הרי המוסדות אותם המוסדות ואותם שמות מתנוססים מעליהם, גם בסוריה ישנו מוסד שנקרא ביהמ"ש העליון. וכאמור מהר מאוד קלטתי את ההבדל המהותי בין זה לזה והוא אחד ויחיד: האימון במוסד. בסוריה דקלמתי מידי בוקר את ההמנון הסורי ברחבת ביה"ס והיללתי את הדמוקרטיה הסורית, אך לא האמנתי לא בדמוקרטיה הסורית ולא במוסדות המדינה, לא אני היהודי ולא שום אזרח סורי מוסלמי נוצרי או ארמני. זו הייתה הכרתי ובהגיעי ארצה זיהיתי את מקור ההכרה הזו: האימון במוסד הוא שמקבע את מהותו. 

גברתי הנשיאה, אינני עיתונאי אך מידי פעם אני כותב מאמרים לקהל שלי בן עשרות אנשים בפייסבוק – מצרף לפנייה זו את המאמר האחרון שכתבתי בנושא האימון של האזרח במוסדות שלו. הרשי לי להעתיק את הסיפא שלו: 

"הבעיה היא לא האימון שהתערער במערכת או בפוליטיקאים וזה לא שאיש אינו מאמין לרעהו או שאין כבר תוקף לתקיעת כף. הבעיה היא שהאימון במערכת המשפט שלנו התערער, זו כל התורה על רגל אחת". 

הנייר סובל הכל... כל איש יכול לזעוק כי האימון במערכת המשפט התערער מאלף ואחד סיבות שונות ומשונות, אך למסקנה האישית שלי היגעתי בדרך המלך, מסיבה אמיתית, מרכזית, אם תרצי נקודתית.

גב' חיות, לדעתי יש להתייחס לדברים ולכבוד לי לעדכן את עשרות קוראי בתשובתך.

 

בכבוד רב, 

אלברט שבות

 

תוכן המאמר המצורף:

 

                                                          האמת דְּכֹלָּא בָהּ

התרחיש הגרוע מכל הגיע לפתחנו אנו אנשי שנות האלפיים במדינת ישראל, כדמיונו הפורה של המחוקק ובאופנו המושלם: בנימין נתניהו ראש הממשלה הנבחר נאשם על-ידי היועמ"ש בשוחד והפרת אמונים, ומאידך הרוב היהודי המכריע בישראל משוכנע כי נתניהו נאשם באשמת שווא בעצת חבורה של מיגה-פושעים המנסים לגנוב את הדמוקרטיה הישראלית מהעם

אי באוקיינוס אינסופי של אי-וודאות תהומית
▪  ▪  ▪

 

מצאתי אימרה מהמקורות שלנו במשנה: "בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ". הכוונה לתורה שאיך שתהפוך אותה תפגוש בה את האמת מפני שהכל נמצא בה. 

אני לקחתי את האימרה הזאת לעוד אמת בת ימינו שאיך שתהפוך אותה תמצא מולך את אותה האמת כי הכל בה. מזה שבועות מאז שגנץ פירק את כחול לבן כולנו נמצאים על אי שהולכת וקטנה בתוך אוקיינוס אינסופי של אי-וודאות בו אין אימון במערכת אין אימון בפוליטיקה אין איש שמאמין לרעהו כל אחד חושד בכוונות זה ממולו ומתגונן מפניו. גנץ חושד בכוונות נתניהו- איזו מלכודת מכין לו, ונתניהו חושד בגנץ שרגע לאחר שיחתום איתו יבוא בג"ץ לפסול אותו ולהשאיר את הממלכה לגנץ. פעם היה שגור מונח אנושי של 'תקיעת כף', היום גם חתימה על הסכם קביל ומפורט לא מהווה ערבות מספיקה לאימון הדדי. השאלה איך נוצרה האמת המפוקפקת בין בני אנוש, מה גרם לנו לאבד את האימון שלנו בין איש לרעהו, בין גנץ לנתניהו בין הימין לשמאל. 

אבל זה רק חלק מהאמת כי האמת האקטואלית מובילה אותנו לשביל אחר. האמת היא שכבר שלוש עתירות הוגשו לבג"ץ נגד מועמדות נתניהו לראשות הממשלה בתואנה כי איש הנאשם בשוחד והפרת אמונים לא יכול להרכיב ממשלה ובג"ץ דחה מכל וכל את כל העתירות האלה, את שלושתן, נשען על חוק ברור חד וחלק בנידון: איש הנאשם בשוחד והפרת אמונים יכול להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה כל עוד אין פסק דין חלוט במשפטו. בג"ץ, כאמור, נשען על החוק הברור הזה ודחה את העתירות נגד נתניהו, אבל אגב זאת פיזר ערפל בלתי מוסבר בניסוח פסק הדין שלו ואמר: העתירה לעת עתה אינה בעיתה ולכן אנו דוחים אותה. רצה לומר כי יתכן ונפסוק בעד העותרים להדחת נתניהו אם העתירה תוגש במועד אחר. הכיצד רבותי? הכיצד? והרי החוק בנידון ברור כשמש: ראש ממשלה מכהן או נבחר הנאשם בשוחד והפרת אמונים יכול להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה עד לפסק דין חלוט במשפטו; יצא אשם יסתלק מתפקידו יצא זכאי ימשיך בו. המחוקק אמר ברורות את מילתו ולא השאיר שום שיקול דעת לשופט והשאלה: מהיכן בג"ץ שאב את הסמכות לפזר את הערפל המשפטי שמא יפסוק בעד הדחת נתניהו אם העתירה תוגש במועד אחר.

אני חושב כי כוונת המחוקק היא לא לתת חסינות לראש ממשלה הנאשם בשוחד והפרת אמונים, אלא לתת לו חסינות מפני התלכדות משפטית פושעת שחברה כדי להדיח ראש ממשלה נבחר. השאלה כיצד עלה בראש המחוקק היתכנות מצב כזה! כי הרי למי נתונה היכולת להתנכל משפטית לראש ממשלה עד כדי להטיל עליו אשמת שווא? לפרקליטות וליועץ המשפטי של הממשלה היכולת הזו, היתכן איפא כי שני המוסדות הללו יחברו יחדיו לדבר עבירה כה חמור? להדיח ראש ממשלה? להעליל ולהטיל עליו אשמת שווא במטרה להדיחו?

התשובה בתמצית ובפשטות כן, כן רבתי, יתכן גם יתכן. המחוקק ניסח את התשובה הזאת והטיל את הספק הזה וזה לא ספק של מה בכך, זה ספק עצום שרק ראש בעל דמיון פורה יכול לחשוב עליו. שהפרקליטות גם היועמ"ש יחברו יחדיו לבצע מיגה-עבירה נגד העם והדמוקרטיה. אבל למחוקק ולכל האצבעות שהורמו בעד החוק הדמיוני הזה כן היה ראש דמיוני פרוע שהרחיק לכת עד למחוז המיגה-פשע והחליט לתת חסינות משפטית לראש ממשלה נבחר, שיכול ובעוד מאה שנה מהיום יתרחש סיוט כזה שבמהלכו תחבור הפרקליטות ליועמ"ש לבצע מיגה-עבירה שכזו. זה היה דבר המחוקק. זה היה הבסיס המשפטי והרעיוני לחוק החסינות של ראש ממשלה הנאשם בשוחד: על בסיס התרחיש הדמיוני הזה שיכול ויתרחש אחת למאה שנה.. שהמערכת המשפטית תרד לתחתית ותנסה באמצעות השוט המשפטי שבידה לגנוב את דעת הציבור ולשדוד ממנו את הבחירות ואת הדמוקרטיה ואת ראש ממשלתו ואת כל אשר לו.

זה לשון החוק שכנסת ישראל חוקקה והנה לא הרחקנו עד למאה שנה, רק מספר שנים עברו מאז שנחקק החוק והנה ישראל נקלעה לאותו תרחיש משפטי מדויק ודמיוני שעבר בראש המחוקק: שני מיליון ומאתיים אלף אזרחים ישראלים בשנת 2020 נתנו את קולם לבנימין נתניהו לראשות הליכוד והממשלה למרות ועל אף כתב האישום שמככב בו. שני מיליון ומאתיים אלף אזרחים הטילו ספק ביושרת היועמ"ש ובמטרותיו שהחליט בהמלצת הפרקליטות להאשים את נתניהו בשוחד והפרת אמונים. התרחיש הגרוע מכל הגיע לפתחנו אנו אנשי שנות האלפיים במדינת ישראל, כלשונו וכדמיונו הפורה של המחוקק באופנו המושלם ומרחיק הלכת עד לכדי הדמיון. בנימין נתניהו ראש הממשלה הנבחר נאשם על-ידי היועמ"ש באשמת שוחד והפרת אמונים, ובמקביל הרוב היהודי המכריע בישראל משוכנע כי נתניהו נאשם באשמת שווא בעצת חבורה של מיגה-פושעים המנסים לגנוב את הדמוקרטיה הישראלית מהעם. זה לשון 2,200,000 אזרחים ישראלים. לאזרחים הללו ולזמן הזה כיוון המחוקק והחוק שלו.

והנה בא בג"ץ והטיל את פצצת הערפל שלו: לעת עתה, העתירות נגד מועמדות נתניהו להרכבת הממשלה אינן אקטואליות כי הקדימו את מועדן ולכן לעת עתה הן תידחנה. רצו לומר כי קיימת האפשרות לפסוק בעד העותרים אם תוגשנה העתירות במועד אחר, הכיצד. הכיצד רבותי? והרי החוק בנידון ברור כשמש והוא נולד לעת הזו, תוצאות הבחירות האחרונות אומרות זאת. מעל לשני מיליון אזרחים ישראלים זועקים ברורות את זאת: אנו מטילים ספק בכוונת הפרקליטות והיועמ"ש שהגישו כתב אישום נגד נתניהו ובעצם, במילים אחרות, אנו מאשימים אותם בחבירה לדבר מיגה- עבירה כנגד הציבור והדמוקרטיה. רוב רובו של הציבור היהודי בארץ ישראל אומר את זאת באופן החד ביותר, בקלפי. 

זו האמת 'האחרת' שמצאתי במקורות: "בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ". היום אני לוקח את אימרת התנא לשנות האלפיים ומסב אותה לאמת הקשה שלנו הישראלים אזרחי ישראל: בג"ץ חבר לפרקליטות וליועמ"ש או שמא הם חברו אליו לגנוב את הדמוקרטיה של ישראל. איך שתהפוך אותה תגיע לאותה האמת. כולנו עומדים על אי שהולכת וקטנה בתוך אוקיינוס אינסופי של אי-וודאות תהומית. הבעיה היא לא האימון שהתערער במערכת או בפוליטיקאים וזה לא שאיש אינו מאמין לרעהו או שאין כבר תוקף לתקיעת כף. הבעיה היא שהאימון במערכת המשפט שלנו התערער, זו כל התורה על רגל אחת.

                                               ________________________________