היעלמותו המוזרה של ההיגיון הבסיסי

תאריך פרסום: יום חמישי, 22/8/19

כותב השורות מנוי על פורום שנקרא 'קפה שפירא'. הפורום פועל בפייסבוק, 8000 חברים מנויים עליו. כיום יש לפורום מרכז בר"ג המשמש כבית אינטלקטואלי שמתקיימים בו אירועים ומפגשים אינטלקטואלים לחברי הפורום ומעבירים בו כנסים והרצאות. לפורום הזה 10 דיברות המתנוססות מעל הדף הראשי וזו הדיברה הראשונה: פורום קפה שפירא הוא קבוצת חשיבה שנועדה לחפש מענה לתופעה שמעיקה מאוד על השיח הציבורי: היעלמותו המוזרה של ההיגיון הבסיסי

אתמול (אוגוסט 2019) פרסמה רחל פרידמן בפורום 'קפה שפירא' פוסט קצר ומעניין. היא טענה, בין היתר, כי הפיגוע של גולדשטיין, בניגוד למה שחשבנו עד עכשיו, לא היה על בסיס גזעני. כלומר ד"ר גולדשטיין לא קם בוקר אחד והחליט לחסל כמה שיותר ערבים. והסיפור שהיה כך היה: אחד הפציינטים הערבים של ד"ר גולדשטיין גילה לו שלמחרת הולך להיות פיגוע עצום מימדים בישוב, בתהלוכת חג הפורים עדלאידע בה צועדים מאות ילדים יהודים מחופשים. גולדשטיין כמובן יצר קשר עם אנשי הביטחון ומסר להם את המידע שבידו אך הם והשב"כ משום מה התמהמהו ולא עשו בנידון דבר, כך ד"ר גולדשטיין. הוא לא הבחין בפריסה מיוחדת מצד הכוחות או בעיבוי אנשי הביטחון, ובניגוד להגיון ולמצופה במקרה בעל רמת סיכון כזה- לא התקבלה הוראה לביטול התהלוכה והכל התנהל כמידי יום ביומו... אולי, סבר, לא לקחו את המידע שמסר ברצינות או פיקפקו בחומרתו.

ד"ר גולדשטיין עמד איפוא בפני מצב מורכב ובלתי רגיל, והחמור מכל בודד עמד בפניו, לבד. אמנם אנשי הביטחון מודעים לדבר אולם הממצאים בזירה / ברחוב מעידים כי לא לקחו את הדברים בכובד ראש ורק הוא עומד בפני הטבח שהולך להתבצע בילדים היהודים; רק הוא אמור בפועל לפעול. השאלה הבלתי אנושית שעמד בפניה: איך מונעים את הטבח, איך הוא לבד יכול למנוע טבח בטוח ומתוכנן מראש בילדים. שילך ברחוב ויצעק יכריז כי הולך להיות טבח? אולי חלק ישמע לו אבל מה עם החלק השני שיחשוב כי קרה לו משהו בראש.. מה עם יתר הילדים. מה עוד וכוחות הביטחון שלא התייחסו לדבריו ברצינות יכולים לעצור אותו שמפריע לסדר הציבורי.. איך יכול לפעול אם יעצרו אותו.

אני עוזב עכשיו את ד"ר גולדשטיין ועובר לשאלה אישית ערכית, לא מהשורש 'ערכים' כי אם מהשורש הפיזי 'ערך הדברים': מהו ערך מאות ילדים. האם מישהו, אני, יכול לענות עליה בכובד ראש? עיקר השאלה – האם מישהו יכול להתמודד איתה ולענות עליה תוך הקפדה על ערכים מוסריים או אפילו פיזיים כמותיים? האם מישהו יכול להקפיד על שיקול דעת תוך כדי מחשבה כי טבח עומד לקרות ורק אני אמור למנוע אותו? אישית אם הייתי עומד בודד במצב כזה מול שאלה כזו, הדבר היחיד שהייתי חש בו הוא כעס על שהזדמנתי למצב הזה; לא הייתי כשיר לחשוב על שום שאלה אחרת.

בלי להרבות במילים, אני חושב שד"ר גולדשטיין עשה במצב הנתון והלחוץ שני דברים: החליט לא לברוח מהמצב שנכפה עליו ולענות על השאלה הערכית הכמותית בלבד: חייו וחיי המוסלמים שהתפללו במסגד שווים פחות מחיי הילדים. מאיפה שאב את הכוח הנפשי לבצע את המעשה הנורא מכל? אני מעריך כי שאב אותו מהכעס האישי שהצטבר בו על כי עמד בודד מול המצב הזה.

זה היה בתכלס התוכן האמיתי של הפוסט שפרסמה אתמול רחל פרידמן ועליו אמור היה הפורום לדון: האם הגרסה הזאת נכונה או לא. האם בכלל יש ביסוס לגרסה הזאת ואם כן מה משמעותה, מה משמעות הדברים הנגזרים ממנה. אני מאמין כי אילו התנהל דיון עקרוני כזה- מן הסתם הייתי מעלה את הדברים לעיל תחת אותו הדיון, אני או אחר. הדברים לעיל הם הערכה אנושית, לפי התקן האנושי.

אולם הדיון לא התנהל על הגרסה הזאת ולא על משמעותה, הדיון היה מרתון של מירוץ מקצועי: מי יותר יפה נפש שיבטא את שאט נפשו ממעשה הנבלה של גולדשטיין שטבח במתפללים במסגד. אני יותר מכולם. אני חושב שגולדשטיין הוא חיית אדם אם קם יום אחד והחליט מתוך השנאה והגזענות לטבוח בכמה שיותר מתפללים ערבים במסגד. אבל הדיון היה בנושא אחר, על גרסה אחרת שלא משתקף ממנה אותו אדם, אותו דוקטור לרפואה, אותו גולדשטיין. יתכן מאוד כי הגרסה לא נכונה ויתכן גם כי כן, והשאלה- מי דן בכלל בשאלה הזאת. אף אחד. כמעט אף אחד מלבד שניים או שלושה אני אחד מהם.

ניסיתי לעניין את חברי הפורום שתר אחר ההגיון הבסיסי בשאלה השוואתית, ניסיתי: "תגיד לי מה ההבדל בין פיגוע התופת שביצע האצ"ל בשליחות תנועת המרי העברי בו נהרגו כ-90 אנשים, רובם ערבים ובריטים וגם 15 יהודים, לבין הפיגוע של גולדשטיין?".

ניסיתי עוד: "תגיד לי, פיצוץ האלטלנה ערכי בעיניך כי לא היה עליו אף מתפלל אחד וכל ה-940 עולים שהיו עליו לא ידעו להתפלל? האם רבין שפוצץ אותו היה גיבור? יש כאלה שעד עכשיו דנים בשאלת הגבורה של רבין באירוע הזה וזה דיון תקין; זו הטענה שלי".

מישהו קבע, בהתייחסותו לאלטלנה כי פיגוע בין אחים, בין יהודי ליהודי, יכול לעבור את מבחן המציאות וניתן להתדיין עליו ולחוות את הדעה עליו אם לכאן או לכאן, בעוד על פיגוע של יהודי נגד אחרים מדת אחרת- אין שום מקום לדיון כי זה פיגוע טרור ועצם הדיון עליו הזוי. זה ההבדל לדידו בין רבין לגולדשטיין.

למעשה רק איש אחד מתוך פורום בן 7000 איש התייחס עניינית לגרסה המקורית של הפוסט, נחום שחף שמו- במקרה או לא: "אם הידיעה נכונה, אז גולדשטיין גיבור שהקריב את חייו לטובת הכלל".

ולפתע שמתי לב לבעיה שדווקא תקפה אותי הפעם. כל הדיון שניהלתי נגזר מתוך הקונטקסט המקורי של הגרסה, היינו היה והגרסה של הפוסט נכונה אזי גולדשטיין שאני מתייחס אליו בדיון לא פעל מתוך השנאה והגזענות כי אם מתוך הכעס הכבוש והמצב הנתון שנקלע אליו, וזה גולדשטיין לגמרי אחר מזה שעמד בפנינו עד עכשיו. כך אני וזו טעותי, כי עשרות האנשים שהתנהלו מולי לא יכלו לרדת לעצם הדיון ולהתבונן לרגע בעצם הגרסה שעלתה בפוסט. כולם היו עסוקים במירוץ אחר הסלידה מהפושע הגזעני רוצח ההמונים- מי לא יסלוד ממנו.

הם הזכירו לי את מליוני הישראלים ששנים לא יכלו לעצור לרגע ולהתבונן בפרשת מוחמד א-דורה האם היא אמיתית או מבויימת. רק לאחרונה התפנו לראות כי היא מבויימת לאחר שהביאה לרצח מאות ישראלים, אבל מי יזכור את סדר הדברים. הם הזכירו לי את רצח רבין ואת בחינת הראיות הבסיסיות ביותר שמראות כי רבין לא נרצח בכיכר כי אם בדרך לבית החולים. אבל יש הגיון אומר חברנו נחום שחף, יש הגיון בסיסי שסותר את הממצאים הייצוגיים בשטח. זו קונספירציה יגידו לו, וכך יישארו פני הדברים עד שהקונספירציה תעלם מאליה, שאלה של זמן.

הבעיה שלנו היא לא רק עם היעלמותו המוזרה של ההיגיון הבסיסי. יש כאן עוד בעיה בסיסית שחדרה לשורותנו עמוק ברמת הפורום הרחוב והמדינה, לבעיה הזאת קוראים פוליטיקלי קורקט, בעברית: תרבות התקינות הפוליטית. את התרבות הזו ואת השיח הזה צריכים להקיא מתוכנו כי אם מתעמקים קמעה מבחינים כי מכאן מתחילות כל בעיותינו האישיות והלאומיות כאחד.

                                                   ________________________________