מלחמת מצווה או רשות
לא כדאי לצאת למלחמת חורמה נגד האויב העזתי ולהסתכן בחרם בינלאומי, זו הנוסחה הישראלית וכולנו תמימי דעים עימה. השאלה היא אחרת, האם הנוסחה הזאת עמדה באמת במבחן התוצאה? אני בא להגיד כאן את דעתי ולדעתי לא, בסופו של יום הנוסחה הזאת לא עמדה במבחן התוצאה, לא סיפקה את הסחורה ונזקיה רבים מנשוא
ישנה שאלה שכבר הפכה לשאלה מסורתית מעצבנת שמרוב שמשעממת איש לא מתעסק בה: למה איננו מגינים על עצמנו מפני החמאס והג'יהאד! איך זה מיליון ילדים לא הולכים לביה"ס ישנים לא ישנים במקוטע לא במיטתם, לילה ועוד לילה ועוד יום. והרי מדינת ישראל מספיק חזקה בשביל להגן על ילדיה ותושביה כנגד אויב שמבקש אשכרה את נפשם.
זאת השאלה בגודלה הטבעי ולמעשה כולנו יודעים לענות עליה, זו אולי הסיבה שהפסקנו לשאול אותה כי אין מי שלא מכיר את התשובה, ולא רק הפוליטיקאים- גם אנחנו האזרחים עונים עליה באותו הגיון: כמובן ישראל יכולה להשיב אש אמיתית ולחסל במכה את כל קיני האויב ובמלחמה כמו במלחמה- אכפת לי איפה מסתתר האויב? שיסתתר מבחינתי בתוך בניין מגורים בשכונת מגורים או במפעל קוקה קולה שעובדים בו 500 אנשים; במלחמה צריך להכריע וזו מלחמת מנע והגנה כנגד תוקפנות האויב שיוזם את הטילים על ישראל, זו לא מלחמת רשות אני לא נלחם בשביל לכבוש את עזה, זה מזמן יצאתי ממנה ואין לי בה שום עניין, צריך להשיב מלחמת חורמה 'אמיתית' ולמגר את האויב זה למעשה ההיגיון המושלם.
אבל, וכאן תמצית התשובה, למה לנו להתמודד עם תמונות של אלפי גופות פלסטינים מול כל העולם הידידותי והאנטישמי כאחד שיקום עלינו ויגנה ויוקיע ויחרים, והרי בסופו של יום אין לנו בעיה קיומית עם טילי עזה כי הממ"דים וכיפת ברזל עושים את העבודה ומספקים את ההגנה המלאה, כמעט ואין לנו שום הרוג בשום סיבוב מלבד פגיעות נקודתיות ברכוש שניתן לכל הדעות להכילם, ולמעשה הטילים העזתים הם לא יותר מכלבים נובחים כאשר השיירה האמיתית של ישראל עוברת ומתפתחת ופורחת וכבר הפכה למעצמת הייטק עולמית. האם כדאי לנו, איפא, להתעמת עם כל העולם ושכנתו, לסכן את שגשוג ישראל ולהעמיד את כלכלת ישראל על קרן הצבי בשביל נביחות כלבים בלתי מבויתים מעת לעת?
על השאלה האחרונה עונה כל ישראלי בלאו מוחלט. גם נתניהו עונה בלאו מוחלט גם גנץ לפיד ובנט. אפילו תושבי הדרום הנפגעים הישירים מנביחות עזה עונים בסוד ליבם בלאו מוחלט כי מבחן התוצאה מוטל לנגד עינינו: ישראל מתפתחת ומשגשגת והעיקר אין אצלנו פגיעות בנפש, דווקא אצלם יש פה ושם שהידים בכל סיבוב.
 |
| האמנם הכלבים נובחים כאשר השיירה של ישראל עוברת |
בסיבוב הנוכחי נמנו עד עתה 22 הרוגים- רובם אזרחים שישראל לא רצתה במותם ועשתה את הכל בשביל להימנע מפגיעתם, כולל אזהרות מוקדמות ונקישות בגג, אך מה לעשות וטעויות אנוש קורות ועליהם יש להצטער; זו גישת ישראל הרשמית והאזרחית.
לא כדאי לצאת למלחמת חורמה נגד האויב העזתי ולהסתכן בחרם בינלאומי, זו הנוסחה הישראלית וכולנו תמימי דעים עימה. השאלה היא אחרת, האם הנוסחה הזאת עמדה באמת במבחן התוצאה? אני בא להגיד כאן את דעתי ולדעתי לא, בסופו של יום הנוסחה הזאת לא עמדה במבחן התוצאה, לא סיפקה את הסחורה ונזקיה רבים מנשוא, אמנה אותם באופן יבש כנהוג בשפה מתמטית:
1. למרות עוצמתה של ישראל, איראן שאין לה שום אינטרסים בישראל ואפילו אין לה גבולות משותפים איתה מאיימת מסיבות שונות ומשונות להשמיד את ישראל. ויורשה לי להעמיד את הנוסחה הבאה למבחן: אילו ישראל עמדה על זכותה להגן על אזרחיה ופתחה במלחמת חורמה נגד העזתים ואלפי ההרוגים הצטופפו ברחובות בעזה- ספק אם איראן הייתה משחקת מלכתחילה עם מדינה משוגעת כזו שהקו האדום שלה הוא האיום על אזרחיה. אולי הייתה איראן מסתפקת באיום על סעודיה או על כל מדינות המפרץ אך היא הייתה חושבת פעמיים ושלוש וארבע לפני שהייתה פותחת את החזית הישירה בסוריה ולבנון נגד ישראל. במבחן התוצאה, היום, ישראל מאוימת גרעינית על-ידי איראן ובמקביל מתמודדת עם איום איראני קונבנציונלי ישיר מזירת סוריה ולבנון בצפון.
2. אילו ישראל הייתה מתנהגת כמדינה נורמלית (משוגעת), מגינה על אזרחיה וריבונותה ומשיבה אש חיה כוללת כנגד האויב העזתי, ספק אם היה צורך צבאי בקיום נסראללה וארגונו על אדמת לבנון שכל ייעודו הוא להתנגד לישראל ולעשות לה את המוות, כי הרי היה ברור לכל כי ישראל תפיל את חיזבאללה על הקרשים ברגע קט.
3. אילו ישראל הייתה מתנהגת כמדינה נורמלית העולם אכן היה מגנה אותה וישראל הייתה עומדת בפני אמברגו כלכלי שיכל להאט את התפתחותה, אבל העולם היה מכבד אותה; טבע האדם להזדהות עם הפועל במישרין וביושרה למען עקרונותיו. רוסיה ומנהיגה היו מכבדים יותר את ישראל התקיפה האמיתית מאשר ישראל המתגוננת והממזרתה.
4. אין ספק כי תנועות אנטישמיות ואנטי-ישראליות היו מתרבות ופורחות בעולם, אבל ספק אם היה עובר על בדל מחשבתם לפתוח סניפים בארץ ולפעול נגד המדינה מתוכה. לקרן החדשה לישראל לא הייתה כתובת בארץ.
5. ריבונות ישראל הייתה נשמרת והגאווה הלאומית הייתה מעולה. האזרח הישראלי היה גאה בהישגיו אף המועטים. על האקסיומה 'הישגים מהירים ללא כבוד מול הישגים איטיים עם כבוד'- היה עונה נכונה. כל אזרח ואזרח שכבודו הלאומי נשמר מכל משמר היה עומד בצד הנכון של האקסיומה.
6. לחמאס ולג'יהאד לא היה קיום.
7. כל ששת הנקודות לעיל מוצקות ועומדות אחת אחת במבחן התוצאה, ולדעתי גם זו השביעית בתוכן: הציפייה לשלום כולל היתה יותר סבירה מעכשיו.
לסיכום, את השקט בעזה אנו קונים במזיד עדשים ומשלמים עליו מחיר לאומי יקר ערך. בצער וכאב מציין את זאת.
________________________________
תגובות
הוסף רשומת תגובה