הדבר הכי חשוב
כאן אני נמצא ▪ ▪ ▪ התלבטתי מאוד איך לפתוח את המאמר הזה, התלבטתי שנים. אני רוצה לכתוב כאן על משהו חשוב, הכי חשוב שיכול להיות, יותר חשוב מפוליטיקה ואף מחיסון הקורונה. אתם יודעים מה – אפילו יותר חשוב מהחיים, נסו לחשוב לפני שתגיעו לשורה הבאה מה יכול להיות בעיניכם יותר חשוב מהחיים עצמם. איזה דבר יכול להעסיק אותנו יותר מהחיים? הסופיות. הנושא המתעתע הזה שלכולנו ברור כי אין מנוס ממנו. הסופיות החשוכה שאין מאחוריה דבר. לעמוד לבדך על פני תהום חשוך, זו הסופיות. תהום כזה דווקא לא מפחיד כי הוא עובר את מחוז הפחד ונוגע בייאוש, אין מה לעשות כשמגיעים לסופיות. זהו מעמד המוות בו נפרד האדם מכל אשר לו. נפרד מעצמו מאופיו מעצמאותו ומכל אשר עשה תחת השמש. הוא מוותר על עצמו, נאלץ לעשות זאת. 'אילוץ' זה הוא ממשפחת האילוצים שנתקלים בהם בחיים ועומדים לפניהם חסרי אונים, חסרי ישע. ואולם למדנו בחיים כי לכל אילוץ יש סוף, יש ניצוץ קטן שמצביע על תום תקופת האילוץ, תום הסבל, תום העוני, תום תקופת המאסר... לניצוץ הזה קוראים תקווה, אך אותו הניצוץ איננו כשאתה עומד מול הסופיות, מול האילוץ