מה בין מרכז-שמאל למרכז-ימין

במקום השמאל-ציוני וימין-ציוני קם לו תמנון ענק בעל זרועות וראשים מרובים . לתמנון הג'מבו הזה קוראים היום בלשון העם מרכז, מרכז-ימין ומרכז-שמאל, והאמת אין מבחינה רעיונית שום הבדל ביניהם מלבד היחוס הנוסטלגי לימין או לשמאל

תמנון ענק בעל זרועות וראשים מרובים
▪  ▪  ▪

  

לפני יומיים העלתי פוסט קטן בפייס בו הבעתי את דעתי על כי השמאל הציוני חלף עם הרוח והלך לאיבדון עולם. "אין כבר שמאל" ציינתי, "המרכז גנב את השמאל ולא יודע מה לעשות איתו, לכן אין למרכז מצע בעליל. לכן גנץ ולפיד נשמעים הזויים והמצע שלהם 'רק לא ביבי'. אני חושש כי גם שקד ובנט בדרך למרכז".

על הפוסט הקצר ענתה לי שירה לוי כי לא! "השמאל חי בועט וחודר לכל מקום. לתקשורת, לחינוך, לתרבות, לפוליטיקה ולאקדמיה".

"השמאל לא חי ולא בועט" אני עונה לשירה היום על-פני השורות האלו. השמאל מת מזמן אבל זאת לא בשורה טובה כי במקום השמאל צץ לו תמנון ענק עם הרבה ראשים ולכן קשה לזהות אותו או להצביע על אילו מהראשים הוא הראש שלו. זה המרכז שירה. זה המרכז-ימין ומרכז-שמאל אין הבדל ביניהם, כל אחד מתפקד כראש בתמנון האיום הזה ומתחרה עם יתר הראשים מי ינהל את התמנון בפועל. 

פעם, אני לא יודע מתי כי לא חקרתי ואין לי מידע מדויק, אבל פעם כן היה שמאל ציוני שהתחרה עם הימין הציוני על השמירה על ייחודיות הארץ כמדינה יהודית מלוכדת וחזקה. השמאל והימין היו שותפים לתחושת התסכול שנבעה מאי-סיום העבודה במלחמת השחרור והשארת מתי-מעט של ערבים בתוכנו. אבל זאת כבר עובדה והמתי-מעט אלו הפכו למיליון ומשהו וזאת עובדה שצריך לחיות איתה ולראות איך להתמודד עימה. 

השמאל אמר כי ההתמודדות הטובה ביותר היא הישירה והפשוטה ביותר: היפרדות, פשוט להיפרד מהם ולהיפרד מהם משמע להיפרד מהשטחים שמאכלסים אותם מבלי להיכנס לשאלה אם השטחים האלה שייכים לנו או להם כי בכל אופן הם הם שמאכלסים אותם. אכן, טען השמאל, קיימת סכנה שהשטחים האלה יהפכו למדינה והמדינה תהפוך עוינת לישראל אבל זה מבחינת הרע במיעוטו, כלומר הרע הגדול והצרה הצרורה הוא להמשיך לחיות לידם ולקחת על עצמנו את ניהולם דבר שישחית את דמותנו בעולם כאומה השולטת בעם אחר, וגם ישחית את דמותנו בעיני עצמנו כחברה ששולטת על חברה אחרת כי לזה קוראים 'כיבוש' ומי ירצה להיות כובש, מי ירצה את החליפה הזאת. זו בתכלית תמצית גישת השמאל הציוני, ואני אישית לא מסכים איתה אך מכבד אותה בהחלט.

להשלים את התמונה אציג במשפט את גישת הימין הציוני להתמודדות עם הבעיה שאבותינו בצעד תמוה ובלתי אחראי הותירו לנו. הימין אומר כי אין בסמכותנו לנהל את ההיסטוריה ולשנות משהו ברובדיה במטרה לפתור בעיה מקומית. תמיד היו לעם שלנו בעיות ותמיד יהיו, ואולם זו הפעם הראשונה מזה אלפי שנים שמוצאים את עצמנו מתמודדים עם בעיותנו כעם חופשי בארצו, בארץ שבחרנו לחזור אליה להקיז דם עליה וליישבה, ומי יתקע לנו כף כי ביתור ארץ אבות הוא פיתרון בר קיימא לבעיותנו? והנה ביתרנו את גוש קטיף מארצנו שרק פתח את תיאבון אויבנו. מסרנו לוואקף הירדני את מפתחות ההר בבירתנו ושוב, זה רק העצים את הבעיה ופתח את התיאבון. בזאת רצה להגיד הימין כי לא רק ברמה העקרונית אין לנו סמכות לבתר את הארץ כי אם אף ברמה הטקטית ביתור ארץ אבותינו אינו פתרון בר קיימא. זו בתמצית גישת הימין הציוני ואני אישית מנוי על נאמניה. 

לצערי חלק גדול מהימין הציוני הזה התפזר על-פני הרוח והתרחק לכיוונים אקראיים שונים. ההתנתקות ששרון קידם אותה ואף נתניהו חתם עליה תעיד על זאת. נאום נתניהו בבר אילן יעיד על זאת, אולם גרעין זעיר ממשנת הימין עודנו חי ובועט איפשהו בימין 'הקיצוני'. 

אשר לשמאל קשה להצביע על אקט פיזור השמאל הציוני כי אין בנמצא ראייה שניתן להאחז בה ולהצביע עליה. אין אקט של התנתקות רעיונית או נאום מסוים של חזרה בשאלה, יש מצב חדש בו השמאל 'הקיצוני' מדברר את העם הפלסטיני ושומר את זכויותיו. 

מאידך גיסא נוצר בתהליך מסוים תמנון ג'מבו בעל מימדים אסטרונומים שתוחם בגבולותיו את מרבית העם והקולות, וזו בעצמה ראיה כי עם ישראל עבר תהליך מסודר של נסיגה מעקרונותיו הן הימניים והן השמאליים. במקום העקרונות הללו קם לו ענק אחד אעדיף לקרוא לו תמנון, כי בטבע התמנון הוא בעל זרועות מרובים ובאגדות מספרים גם על ראשים מרובים; מתאים לתמנון שלי בארץ. לתמנון הג'מבו הזה קוראים היום בלשון העם מרכז, מרכז-ימין ומרכז-שמאל, והאמת אין מבחינה רעיונית שום הבדל ביניהם מלבד היחוס הנוסטלגי לימין או לשמאל. 

את מרכז הימין הקימו נסיכי הליכוד וגם נתניהו תרם לא מעט לשיגשוג המרכז. לפעורי הפה אציין כי הנתק שנוצר בין הליכוד של נתניהו ונסיכיו הוא לא יותר מקונפליקטים פנימיים כוחניים על מקום בצמרת. עד כאן טווי התמנון מרכז-ימין שבראשו עומד נתניהו ומפלגת הליכוד. רוב הציבור הישראלי, לציין, הצביע בעד הטווי של מרכז-ימין – ספק רב אם הביטוי 'טווי' נכון במקור.  

אשר למרכז-שמאל הרבה זרועות וראשים היו לתמנון הזה. כחול לבן הנוכחית של גנץ היא זרוע מרכזית מזרועותיו, יש עתיד של לפיד כנ"ל וגם מפלגת העבודה ז"ל היתה פעם לזרוע אימתנית מזרועות התמנון המפלצתי הזה.

ולשאלה המסכמת: מה בין מרכז-שמאל למרכז-ימין? 

מאבקי כוח על השליטה בכוח, ומלבד זאת שום הבדל מלבד הנוסטלגיה לימין או לשמאל. ואולי עוד הבדל קטן: נתניהו העומד בראש מרכז-ימין הוא איש שהתברך בכשרון להנהיג את המדינה; מנהיג כזה אין במחנה השני.

                                                           ________________________________