הבלוג של אלברט שבות

אני מנסה לשחק בהומור שחור כי אני נבוך גם כואב . מרדכי שם את הפוסט שלו אתמול בפייס והיום מת משברון לב בטרם עת. רק הומור קשה ושחור יוציא אותי מתסבוכת נפשית כזו.                          ▪  ▪  ▪ היום נתקלתי במודעת אֵבֶל על איש שאיני מכיר, קוראים לו מרדכי זה מה שאני יודע. מודעת האבל נכתבה בקצרה על-ידי אח הנפטר: "מודיע בצער על מות אחי מרדכי בטרם עת". כל יום כמעט נתקל במודעות אבל ואני מגיב תמיד "יהי זכרו ברוך" וממשיך הלאה. היום משום מה עצרתי רגע רציתי לדעת פרטים על הנפטר. אולי אני רגיש לצמד המילים בטרם עת, אבא מת בגיל 52 בשנת הבר מצווה שלי ואפילו אין קבר השארנו אותו אחרינו בחלב. תקתקתי את שם הנפטר והלכתי אל הדף שלו בפייסבוק. לתדהמתי ראיתי פוסט שהמנוח כתב אתמול ביום חמישי. כותרת הפוסט הייתה "הזמנה לדיון משפטי בבית דין בשמיים". מעניין לא? אתמול הזמין את הנתבעים שלו לשמיים והיום הלך להמתין להם שם או אי-שם לך תדע איפה.   נכנסתי לעובי הקורה. הוא עבד הרבה שנים בעיריית באר-שבע כנראה נהג או נהג בוס. בשלב כלשהו נעשה לו עוול וסולק, נראה לי בבושת פנים, והוא תבע את

כה עמוק מושרשת בתוכנו הגישה המחפירה הזאת 'לפתור כל בעיה בדרך דיפלומטית גם אם יש את הצורך להתרפס ולהוריד את הראש'. 'לוותר, זה לא אומר להפסיד – זה לגבות בדרך דיפלומטית בלי להסתכן'. 'להיות נחמדים' במילים של היום. ▪  ▪  ▪ מה  הביא את ארדואן לסחוט את ישראל, פעם במרמרה כאשר הוא היה הצד התוקף ודווקא ישראל המותקפת ביקשה סליחה ממנו, ועכשיו בפרשת החטיפה פשוט חטף זוג ישראלי בשביל לבקש עבורם דמי פדיון. ממשלת ישראל התחננה על עצמה, ביקשה רחמים מהחוטף ובקשתה למרבה המזל התקבלה. אין ספק שישראל שילמה דמי כופר באופן זה או אחר, ימים יגידו מה היה סוג הכופר. השאלה המכאיבה לא פחות האם ארדואן היה מבצע מעשה נועז לחטוף זוג אירופאי רוסי או אמריקני ולבקש עליו כופר? לא ולא אין לו את התעוזה לעשות זאת כי יש גבול לכל דבר וגם ארדואן הדיקטטור מכיר את כללי המשחק, עם מדינות לא מתעסקים. ישראל היא לא מדינה חלשה. היא מדינה חזקה בהרבה מובנים כלכלית צבאית מדינית, יש לישראל השפעה מדינית באזור ובכל העולם. היא רחוקה מלהיות מעצמה אך גם רחוקה מלהיות מדינה חלשה. גם המרּים באויבי ישראל יודעים זאת כולל

"המחוקק בישראל אסר על שופט, דהיינו לא הקנה לו את סמכות השיפוט להכריז על בר-פירעון לפושט רגל ולהקנות את רכושו לנאמן מטעמו. זה הדין בכל מדינה דמוקרטית" כך אמר לי היום יהודי אחד. בבית זונות אנושי אפשר למצוא גם אנושיות ▪  ▪  ▪   אני הולך לתאר לכם קייס אומלל קשה לעיכול שנתקלתי בו היום. יהודי אחד ועל אף שהינו בעל רכוש בר פירעון הוכרז בעל כורחו לפושט רגל, רכושו נלקח ממנו ונמסר לנאמן מטעמו. ליהודי הזה הייתה בפיו בקשה צנועה אחת מבית המשפט: הראו נא לי היכן הקנה המחוקק את הסמכות המשפטית להכריז על בר-פירעון לפושט רגל ולהקנות את רכושו לנאמן מטעמו. עשר שנים הוא מסתובב עם הבקשה הקונקרטית הזאת וכל השופטים שדנו בתיקו מסרבים לגלות לו את סוד הדבר ואף חסמו את זכותו לגישה חופשית להוכחת אי-חוקיות ההכרזה וההליכים למימושה והוציאו צו חוסם גילוי, פשוטו כמשמעו. תחת חסות ההכרזה האומללה של פשיטת הרגל רכושו מצטמצם עם השנים ונגנב, נעלם. המדובר איפוא בקייס טיפוסי של פשע שוחד מרמה והפרת אמונים, בו מעורבים שופטים בישראל.   כשלעצמי אני חושב שמערכת המשפט רחוקה מלייצג מערכת צדק, רחוקה שנות אור. קודם כל ומ

המידע עלינו נמכר לא רק לחברות פרסום. גם לחוקר פרטי שאשתך שילמה לו לעקוב אחריך, גם למעקב למטרות פוליטיות לממשלות לגופי מודיעין... גם למטרות פליליות לגופים פליליים; מי יכול היום להגדיר מה זה ומי זה גוף פלילי .   אנו חבילת מידע שתעבור לידי מי שישלם את המחיר   ▪  ▪  ▪ רוצה לשים משהו מטריד על השולחן תעשו בו מה שתרצו. לפני כמה חודשים מצאתי בגוגל אפליקציה שתגבּה את כל התנועות הפיזיות שלי כך שיישלח לי מידי חודש בדוא"ל סיכום חודשי לתנועותי דרך הסלולר המוצמד אלי. זה דווקא מעניין הורדתי את האפליקציה. וכך מידי חודש מגיע אלי סיכום כייפי מקצועי: כמה ק"משים הלכתי ברגל כמה באוטו, והעיקר איפה ביקרתי בחודש שעבר עם תמונה של כל המרכזים והמקומות שביקרתי בהם. זה באמת כייפי ומעניין .   בחודש שעבר קניתי משהו בכרטיס הויזה שלי ושלחתי את הכרטיס עם בן משפחה שיעביר אותו בבית העסק בתיאום מוקדם עימו. אישית מעולם לא ביקרתי את בית העסק המרוחק הזה וכאמור גם החודש לא ביקרתי. והנה הנקודה המטרידה: בסיכום החודשי של גוגל שלחו לי את מספר הקמ"שים שהלכתי בחודש שעבר רגלית ובאוטו- כל עוד מכשיר הסלולרי שלי

כך נולד הרעיון הדמוני של רוב פרלמנטרי שיסמיך ממשלה גם ירכיב אותה גם יבטיח את הישרדותה גם יפקח עליה גם יחוקק חוקים בשמה. זו הפירצה היחידה שתשמוט את גורם 'הכרעת הרוב' מתחת המכנה המשותף הגדול ביותר של העם ותעביר את ההכרעה לידי קבוצות שעטנז שיקטינו כמה שיותר את המכנה המשותף הגדול הזה ויהפכו אותו לכמה שיותר מצומצם עד להעלימו כליל מתחת פני האדמה וזאת בשם הדמוקרטיה. עיינו בקואליציה האחרונה של הממשל הישראלי. עיינו בשאלות הלאומיות שהעם יודע להכריע בהן- מה איתן. ניגוד אינטרסים אתה אומר? לא אין ניגוד ▪  ▪  ▪ הרעיון הכי אנושי שהגה האדם מעודו הוא להתנגד לעבדות. להתנגד לעוול לחמס לאי-צדק, לא להשלים עם גזענות. אבל תתפלאו מוצא הרעיון הוא לא הרצון להתנגד לרוע ולעבדות ולגזענות כי אם להתנגד לסירוס כהוא זה. כשאני לא רוצה שהחתול יילד אני מעקר אותו, כורת את איבר מינו, עושה פעולה נגד הטבע. מסרס את הטבע.   הפעולה הטבעית הכי בסיסית שמאפיינת את האדם הקדמון והמודרני כאחד היא פעולת החשיבה, לחשוב מחשבות. יש אינסוף מחשבות ודרכים להגיע אליהן ולהוציאן אל הפועל, לכן כל אדם ומחשבותיו כל אדם והכישרון שלו

המטרה שסומנה פסיכולוגית. העם, כיצד לעקוף את העם, כיצד להסיט את 'הרעיון הימני' ולהציב במקומו את 'האיש הימני'. פיצול אישיות האומה ▪  ▪  ▪ שאלה לי על מה שמחים ומהללים כל אלה שמדווחים על כישלונות התביעה בתיק נתניהו ויוצאים בצהלות ורינות על כל חקירה נגדית ועל כל עד תביעה שמפשל ויוצא מכלל פעולה.   יש כאן נקודה שלדעתי פסחנו עליה כולנו למרות שכולנו מודעים לקיומה. המטרה מתיקי נתניהו היא לא להביא להרשעתו כי אם להזיזו ממקומו והמטרה הזאת נחלה הצלחה מסחררת והושגה במלואה, אנחנו בשלב הבא כל השאר היסטוריה לדורות הבאים.   יש להודות בפה מלא כי כל אלה שתכננו הגו ביצעו ארגנו או אם תרצו זממו, מאהרון ברק עד אביחי מנדלבליט – עשו במישור המעשי הביצועי עבודה הכי טובה מדויקת ומוצלחת. זאת האמת הצרופה ומבחן התוצאה מאשר ונותן תוקף לכל מילה. הם ידעו לסמן את המכשול הנכון ולהוציא אותו מכלל פעולה. והצליחו. פתטי מי שמתווכח עם העובדה הזאת ומפצה את עצמו בבונוס 'הוא עוד יחזור'. מי שמייפה את המציאות ומתווכח עם מבחן התוצאה הוא נלעג, מעורר רחמים וחמלה.   למען הדיוק ולמען הדורות הבאים שיתעניינו

אני שואל את הקפיטן שלי שאלה בשיא התמימות: תגיד איך תדע איפה המסלול לנחות? עונה לי: לא בדיוק יודע אבל פחות או יותר. מה זה פחות או יותר! מטר אחד יותר או פחות ואנחנו מתרסקים. חד מנועי ממלחמת העולם השניה: שתי טיפות מים המטוס שלי ▪  ▪  ▪   אין בכוונתי להתגרות בצנזורה ועל-כן אספר רק על מה שהוסר ממנו החיסיון. בשביל לאתגר אותכם אפנה לצד האנושי שבכם ואספר לכם על מקרה קשה באמת שעברתי בשחקים, מי יודע אולי אלוהים יתן בליבכם חסד ותבונה לחוש את מצוקתי.   אל סלוודור מכירים? פעם הייתי מוכר בדים באזור הסחר החופשי של פנמה ונוסע למכור במדינות מרכז אמריקה מקולומביה עד גואטמלה אבל המדינה החשובה ביותר עבורי הייתה אל סלוודור, שם מכרתי הכי הרבה והעיקר שילמו הכי טוב. הייתה עיירה שם בשם סאן-מיגל בטח היום היא עיר, היו לי שם מספר קליינטים אבל הייתה רחוקה כשבע שעות מסאן סלוודור עם כביש עפר מתעתע. אבל מצאתי תשובה לבעיה, הייתי הולך לשדה תעופה קטן פרטי כזה ומשכיר מטוס קטן חד מנועי ליום שלם, המטוס עם הטייס שלו עם מדים וכובע. היה שווה לי. וחוצמזה אתם יודעים איזה שוויץ' לעשות לחברה ולספר להם במסגרת העבודה שאני

פתאום מכניס את ידי לתיק לקחת משהו ושם לב שהמחברת של "העתיד שלי" איננה. צועק צעקה מרה ומבקש מכולם לעצור. איש לא זז עד שמוצאים את העתיד שלי. אני לא זז וגם אתם. כולכם. המבריח נתן לי סטירה ואני בשלי לא זז. העתיד שלי אדוני. תמונה יקרה לליבי: כותב השורות במפעל הקונדיטוריה בחלב ▪  ▪  ▪ השעה אחת בלילה. שש משפחות יהודיות בשטח מדברי רטוב וממוקש בין טורקיה לסוריה. זה היה הלילה השני של סוכות, בחלב כמו בחוץ לארץ עשינו יומיים סוכות במקום אחד, ככה זה עונש מחז"ל. החלטנו לברוח בלילה השני דווקא ולמעשה לא אנחנו החלטנו כי אם המבריח. הודיע לנו כמה שעות מראש. בפינת רחוב חשוכה במרחק 10 דקות מהשכונה חיכתה לנו משאית צבאית של צבא סוריה. נכנסנו 42 איש אשה ילדים זקנים שתי נשים בהריון מתקדם אחותי וגיסתי, כולנו נכנסנו בבטן המשאית והנהג פרש עלינו צעיף עבה כזה אפור. אחת הנשים האמיצות משלנו התנדבה לשבת עם חג'אב ליד הנהג ולשחק את אשתו. לילדים נתנו כדורי שינה שלא יעשו רעש. בן 19 הייתי אוקט' 80 .   יצאנו בשבע בלילה. בשלב מסוים התבקשנו לרדת מהמשאית ולהתחיל מסע רגלי בשדה אינסוף רטוב לאחר גשם. גם